ושוב אני יוצא מחדר המדרגות לרחוב הקר. מדליק סיגריה, לוקח
שאכטה, ומתחיל ללכת לכיוון התחנה. השעה חמש וחצי, עוד רבע שעה
יוצא האוטובוס הראשון.

בארבע נכנסתי לקפה אינטרנט, בארבע וחצי כבר הייתי אצלו בדירה.
הטלויזיה דלקה על הולמארק עם אחת מהמיני סדרות הבלתי נגמרות
שלהם. דירת חדר ומרפסת בצפון הישן של תל אביב. מיטה, מחשב, ספה
וטלויזיה וחדר מקלחת בגודל של שירותים במטוס.

בן שלושים ומשהו, נהג מונית, קרחת וזקן צרפתי, כבר התחרטתי.
התיישבנו מול הטלויזיה, שאל אם אני רוצה קפה והנהנתי בחיוב.
שאלתי אם הוא מעשן ואמר לי "לא סיגריות" הוצאתי את הערכה מהתיק
והתחלתי לגלגל.

הוא חזר עם הקפה והתיישב לידי, הגשתי לו את הסיגריה המגולגלת
והצעתי מצית, אחרי כמה שאכטות הג'וינט נשאר במאפרה ואנחנו
עברנו למיטה. תוך חמש דקות שכבתי על המיטה ערום כשהוא בין
רגלי, עוד עשרים דקות והתלבשנו.

אין שום דבר רע בסקס מהיר, למרות הכל אני גבר, ויש לי צרכים
בדיוק כמו לכל אחד אחר. ובאמת מזל שיש אינטרנט, אני לא מסתדר
כל כך טוב בכל המועדונים האלה, המוזיקה הזאת עושה לי חור
בראש.

אני זורק את הסיגריה לכביש ומשתעל, אני כבר באמת צריך להפסיק
לעשן. עוד כמה דקות האוטובוס יגיע, עם קצת מזל אני אצליח להגיע
הביתה לפני שהיא תתעורר, פעם כבר נפגשנו ככה בבוקר, אז הצלחתי
להחליק את זה איכשהו, אבל מה זה לא מתאים לי עימות איתה
עכשיו.

אני מכניס את המפתח לדלת הפלדלת ומסובב בזהירות, 'קליק'
ונכנסתי, "בשקט" אני מזכיר לעצמי. לסגור את הדלת, לנעול (שיט!
זה תמיד עושה רעש), על קצות האצבעות, להזהר מהמרצפת הרופפת,
לחדר ואז לסגור את דלת הזכוכית, ולפתוח את דלת הארון צמוד
אליה, שלא יכנס אור מבחוץ. אני נשכב על המיטה, בועט את הנעליים
מעלי, ונרדם.