אינסוף אנשים שפגעו בי
אין סוף חברים שזילזלו בי
הפכתי לשונה
למדתי מהי משמעות המילה שנאה...
סלחתי כל-כך הרבה פעמים,
ושכחתי לפעמים...
עכשיו אני אוהבת לשכוח ושונאת להיזכר.
אוהבת להיות בחושך, מדליקה נר.
הדמעות זולגות, הם היחידות שמבינות.
אוהבת לחלום, אך זה לא מתגשם.
נישבר לי לסבול,
נישבר לי!!!
חשבתי שאפשר להתעלם מהכל,
אי אפשר, זה סבל יותר מידיי גדול...
הציפורים לא מצייצות,
רק המלחמות ממשיכות וממשיכות...
מסתכלת בחלון, אין על מה...
אני יושבת ובוכה
וחושבת לעצמי, מתיי הכל ייגמר?
מתיי העולם יקום וייתעורר?