[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








כחיפאי פרובינציאלי נזקק אנוכי ליום סידורים בעיר הגדולה לפחות
פעם בשבוע ומנהגי הקבוע לבקר אצל דפנה, המוכרת לי לטוב עוד
משירותנו המשותף בנח"ל. חוויותינו המיניות מהתקופה ההיא היא
סיפור בפני עצמו. דפנה, אהבה לעשות סקס בכל מקום בלתי שגרתי
ובשבילי הייתה "מלכת הסטוצים החפוזים", תמיד תוך כדי...

הגעתי למשרדה, הדלת הייתה פתוחה, נכנסתי פנימה. דפנה ישבה על
מושבה הרם אל מאחורי שולחן המנהלים שלה כאשר על פניה נמרח
החיוך אליו הייתי מורגל.
"מותק, לא יודעת מה להגיד לך, הייתי חייבת לתאם פגישה עסקית
ואין לנו יותר מ-20 דקות", אמרה, "והרי אתה יודע שרק בשביל
להתפשט ואח``כ להתלבש ולהסתדר אני צריכה שעה", הוסיפה. "אז אל
תתפשטי", אמרתי. בעוד היא לבושה אני כבר שמטתי את מכנסיי
ותחתוניי ארצה ואברי הזקור כבר נחלץ לו בששון החוצה.

"רק שימי יד על הביצים האלה-תראי כמה קשים ומלאים ---איזה
חשק!! מוכן לדפוק סלעים!!" אמרתי. "השעני על הספה הושיטי את
התחת ואכניס לך מאחורה" המשכתי. היא תלתה בי מבט ושאלה: "ומה
עם הקונדום?", "יאללה, מה קרה לך, מה נשתנה היום הזה משאר
הימים?" שאלתי. היא גיחכה, הסבה גבה, גהרה על מסעד הספה,
הפשילה אחורי חצאיתה ואני לא המתנתי עד שתפשיל תחתוניה אלא
משכתיהם כלפי מטה, חשפתי עכוזה וערוותה,לפתתי מותניה בידיי
והדפתי אברי לתוכה.

"אוי גוד", צרחה חרש, "אתה תוקע לי את השרביט הארור הזה עד
לגרוני!" ואני נועץ אברי במהלומות, נוגח וחודר אל קירבה תוך
שאני שומע את עצמי גונח מעין קולות שובע של טורף מורעב. היא
שלחה ידה מבין רגליה, חפנה אשכיי, ליטפה אותם בעדינות תוך
מעיכות זהירות. "אני אוהבת את הביצים שלך", אמרה בעצירת נשימה,
"יש לך ביצים גדולות". המעיכות נתעצמו ולפתע אמרה: "למה כל-כך
מהר?", "שקט ,להזדיין ולא לקשקש... איי, אני כבר גומר" השבתי.
"היי ,אתה בלי קונדום", זעקה ואני השבתי: "תשכחי ממנו עכשיו".

היא הדפה אותי מעצמה בנעיצת מרפק נזעמת בכל הכוח, הסתובבה
לעברי ופלטה: "שכה יהיה לי טוב, איזה ממזר אתה", הישירה פנים
אל פנים, "תיראה, תיראה, אתה עדיין משפיך כל מה שיש לך ועל
הריפוד של הספה שלי!". בהיתי בה בשתיקה עד שנשימתי שבה אלי
ומשהתאוששתי מפורקני ביקשתי משהו לקנח בו את זרגי. "אני משתינה
על זרגך, מה עם הריפוד של הספה?" שאלה.
"בסדר, בסדר, אשלם לך על הניקוי היבש, רק תביאי משהו כדי
להתנגב" השבתי. הציצה בי ופתאם נתחייכה: "בוא איתי ליד הכיור
ואני אנקה אותך". דידיתי אחריה עד המטבחון, היא כרעה על ברכיה,
הדיחה את מבושיי, מה שגרם לזרגי להתקשות בשנית. היא החלה ללקק
את זרגי במין עדינות מעוררת אך פתאם נזכרה שהיא מאחרת. "אולי
לא אלך לפגישה הארורה? אני מרגישה כי לא מיצינו את היום",
אמרה. "לא, את תלכי ואני אלך לסדר הסידורים בעטיים הגעתי לעיר
ואח``כ ניפגש בלי לחץ של זמן", השבתי. "טוב", הפטירה, סידרנו
בגדינו ותסרוקותינו ונפרדה דרכנו לזמן קצר...
עד לסקס הלא חפוז שהוא כבר סיפור אחר....

1/09/01







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
ברוכים הבאים
לסביוני
אזבסט!



חרגול מקים
שכונת יוקרה
לכותבי סלוגנים
אמידים


תרומה לבמה




בבמה מאז 23/11/03 4:40
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
ארבל הכרמלי

© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה