ראיתי אותך מבעד עיניך
מבעד קולך, ראיתי מאחורי הקלעים שלך, מבעד רעלות
עורך. את הילדות שלך ראיתי, את פחדייך, עמוק
אצלך זיהיתי, מאיפה באתי ולאן אני הולך.
את כל המחשבות שלך ראיתי
מסתובבות, ערומות, מעורטלות, מפתות אותי להתקרב.
אבל פחדתי מעצמי, מילדותי, מפחדיי,
פחדתי מהמקום ממנו באתי, פחדתי לאן נלך.

אז הסתפקתי במין.
חד, חזק, שותק.
והייתי בא והולך
הייתי בא עלייך והולך.

עד שבאחד הלילות.
(מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות)
באת אל חדרי האפוף עשן
סיגריות, שהבדידות כיסתה אותו מקיר
לקיר. חדר שרגל אשה
לא דרכה בו, ואיש כמעט ולא הכיר.
באת אמיצה, כמו ספן מפליג
אל ארץ לא נודעת.
הו מלחית אמיצה שלי.
הו מלאכית.
לו יכולתי להשיב לך את כל הדמעות שבכית.