מוטי פרי-מור / עלמת המדבר |
אנקה רתומת רסן.
פולחת בזהב הדרך
אל נווה, תמר -
אולי, חזיון מדבר.
מאדי הדרך עולה בוהקת
עלמה וכד נושא ראשה
אלי סלע היא כופפת
אוספה מימה בשתי ידיה.
ראתני, כיסתה פניה
בל אגלה צפונותיה.
נגלה מעט משחור עיניה
הדאבה היא, האם הוזה -
בחופזה עיני השפלתי
לא לפגוש את מבטה.
כמו חלום ניתק מסלע
חיש אצה לדרכה.
אבק הדרך עיני דהה
ראיתיה,
מתנשמת,
רחוק עמדה -
באופק הר.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|