תחנה רחוקה
והאור בה עמום,
פיספסתי את הרכבת,
אני מתה משעמום

ושוב הן עולות,
אותן מחשבות עצובות,
עליי ועליך,
ועל שאר אהבות.

ימים של אושר
שוב חולפים על הסף,
עם דמעות הבוקר
והלב הנכסף -

רק עוד פעם
להביט בעיניך,
ניצוץ של כוכב,
והמגע של פניך.

ודמעה חצופה
ניגרת על לחי,
רוצה,לא רוצה
אך פורצת בבכי

כי אחרי הכל
הלב הוא נר שדועך,
בכל יום שעובר
הוא ממשיך והולך.

כבר זורחת השמש
ועוד חושבת עליך,
אוספת לי חרש
שברים מחייך.

אני עדיין מחכה,
מתישבת בפינה,
אך הרכבת כבר הגיעה
לתחנה האחרונה.