גם הלילה התעוררתי מסיוט בפחד אימה.
גם הלילה נזכרתי בפניו שמראשי לא אוכל למחוק...
אמא ישר התעוררה במהירות מהצווחה, רצה אליי וחיבקה אותי.
היא מנגבת לי את הדמעות ומרגיעה אותי.
שיר אחותי מכוסה בפחד מתחת לשמיכה ולא מבינה אם שוב זה קרה.
התמונות מאותו לילה עולות לי, הצרחות, הכאבים... הכל.
הדמעות לא מפסיקות לרדת ואמא מנגבת אותן בכאב.
זה היה הלילה לפני המשפט. לילה קשה מלא סיוטים בו יכלתי לישון
בשקט.
מאז אותו מקרה בכל מקרה לא ישנתי.
אני זוכרת את עצמי כבנדם הכי מאושר על פני האדמה.
אז עוד גיא תמך בי והיה איתי. אותו אהבתי כל כך ועכשיו אני לא
יכולה להתקרב אליו כי אני נרתעת מכל נגיעה של גבר.
אבא כבר לא יכול לחבק אותי כי אני צורחת.
גיא התרחק ממני ולא התקרב יותר, שיר מפחדת ללכת למסיבות מאז
המקרה... שינתי את חיי כולם... היא רק בת 14 והפחד מאיים
עלייה.
אני לא יודעת מה קרה לי אבל המקרה הרס אותי. אני לא אותו אדם.
אני שונאת אותו, שונאתתת!!! בחיים לא הרגשתי ככה.
אני לא יודעת אם אוכל לעמוד על שולחן העדים ולראות את העניים
שלו ולהזכר בפניו מאותו לילה שהרס אותי.
בינתיים אני בתוך המיטה ורק בוכה ללא הפסק.
מחבקת את עצמי ורועדת במחשבה על מחר שאט אט מתקרב...
הבוקר עולה, אמא מתקרבת למיטה ומנשקת על מצחי.
אני מתחילה להתלבש ולהתארגן לבית המשפט.
לפתע הטלפון מצלצל ואני עונה... זה היה גיא, הוא אמר לי
בהצלחה.
התמלאתי שמחה ואומץ לעמוד מול האדם שאנס אותי באותו לילה.
הנסיעה היתה ארוכה מאוד מבאר שבע לתל אביב והמחשבות רצות.
נזכרת ברגעים שהרסו אותי. הסרט לא מפסיק לעבור בראש. אך לפתע
נזכרת בגיא ברגעים היפים שלנו והחיוך שב לפני.
הגענו לבית משפט, עורכת הדין וינבקר תמכה בי ועודדה אותי
בחוץ.
זו השעה להכנס לאולם השעון מתקתק ואני ניגשת לעבר הדלת ופוסעת
לאולם...

ההמשך בקרוב היצירה בעלת 3 חלקים