אָבִי יָצָא מֵהַקִּירוֹת וּפָנָיו חִוְרִים
אִמִּי צָפְתָה בִּי מֵחַלּוֹן אַחֵר
וְהֵם עָטוּ גְלִימוֹת
שֶׁל צֵל כָּבֵד מְאֹד
אָבִי נִסָּה אָז לְתַקֵּן
אֶת בֵּיתִי הַמִּתְפּוֹרֵר
בַּלַּיְלָה הָיִיתִי שׁוֹמֵעַ אֶת הָאֲדָמָה זָזָה
כְּפוֹסַחַת עַל שְׁתֵּי הַסְּעִפִּים
הַקִּירוֹת נִסְדְּקוּ מִכְּאֵב
וּפַטִּישֵי הַחֲרָטָה הַגְּדוֹלִים
נִפְּצוּ לְאַט אֶת אֲרִיחֵי הַבַּיִת
וְלֹא נוֹתָר גַּם זְמַן לְהִתְעַקֵּש
וְלֹא נִשְׁאָר גַּם מִמִּי לְבַקֵּשׁ
כִּי הֶעֱרִיב הַיּוֹם
וּלְאוֹר הַשְּׁקִיעָה
הִתְאָרְכוּ הַצְּלָלִים כִּמְהַסְּסִים
חוֹצִים אֶת הַקַּוִּים לְאִטָּם
עַד שֶׁהָלְכוּ מִמֶּנִּי.