כבר שלוש שנים אני בוכה בגללך, שלוש שנים מאז אותם שלושה
חודשים
אני כל כך מתגעגעת לתקופה הזו- כשידעתי שאתה אוהב בחזרה, עד
שהיא נקטעה, שאתה קטעת.
פשוט גמרת באדישות ששורפת לי בלב בכל פעם שאני נזכרת... ואני
נזכרת המון
כל כך הרבה שירים כתבתי עלייך, על האהבה המתוקה שלי, האהבה
הראשונה, בכל יום שחולף אני מפחדת יותר, אולי היא גם האחרונה.
האם בכל יום במשך שארית חיי אני אזכר באותו בחור, באותו לילה,
באותה נשיקה?

זא לא שישבתי וחיכיתי, אני לא עד כדי כל טיפשה, הייתי עם הרבה
בנים במשך שלושת השנים האלה, ברובם גם פגעתי.
לפני זמן לא רב אפילו הגיע האחד שחשבתי שהנה, אותו אני באמת
אוהבת, עכשיו אני באמת אשכח
באמת שחשבתי שאני אוהבת אותו... עד שלבסוף גם ממנו נמאס, מה
שהיה דעך... נגמר, גמרתי.

כל יום אני רואה אותך, כל יום מקבלת נשיקה - תמיד היא על הלחי
ואני תמיד רוצה יותר, רוצה ששוב תאסוף אותי אלייך...
היום הייתי כל כך מאושרת, חיבקת ונישקת, רציתי שזה לא יסתיים
לעולם.
אפילו היה לך את המבט... המבט הזה שאני זוכרת, זה שתמיד היה
עלייך אחרי שהיית מנשק אותי - העיניים שלך מסתכלות עמוק בשלי,
הפה שלך קצת פתוח - כאילו מחכה רק לי, ואתה לא אומר כלום, לא
מסיט את המבט...
המבט הכי סקסי ביקום, המבט שהכי כואב לי בעולם- זה שבגללו כל
הרגשות צפות מעלה, שוב אני בועטת אותן חזרה לתוך קופסת הלב שלי
- דוחפת אותן עמוק וטורקת את המכסה בעוצמה.
הן עושות הכל כדי לצאת, נחבטות בדפנות מחוסר אונים...
בסוף הן גם מצליחות לברוח... ואיתן מגיעות הדמעות.

אני יודעת שבסוף אני אתגבר, בסוף... שיגיע כבר הסוף, יישא אותי
הרחק מפה...
רחוק ממך - אולי ככה אצליח לשכוח, לשכוח שאני כל כך אוהבת
אותך.


השיר הזה הוא בשבילך, כי אמנם לא התגברתי, אבל עכשיו אני
מבינה שזה לא יהיה השיר שלנו...
"שדות ביקשו אל הגשם, הגלים ביקשו אל החוף
ואני ביקשתי את ליבך לקטוף
אז התחלתי ללכת, לך אמרתי שיצא לי לחלוף
אך אני ביקשתי את ליבך לקטוף

לא זה לא יהיה השיר שלנו, זה רק הכאב שמתעטף
ועם הזמן זה עוד יותר שורף
לא זה לא יהיה השיר שלנו, לא תדע שכתבתי בשבילך
איך שבכיתי בגללך

אני אדליק את השמיים, הכוכבים יאירו לך בלי סוף
כי אני ביקשתי את ליבך לקטוף
פרפר ביקש אל החופש, הציפורים ביקשו אל המעוף
ואני ביקשתי את ליבך לקטוף"
(השיר שלנו/ אביב גפן)

מזאתי שאוהבת... וכואבת.