כבר עשר ורבע, מה שאומר שאני ממש מאחר. אצלנו בבסיס צריך להגיע
עד השעה שמונה, אבל רס"ן טומי אמר שמצדו אנחנו יכולים להגיע עד
שמונה וחצי או מקסימום עד רבע לתשע והוא כבר יסדר הכל עם הרס"ר
אורי מלמיליאן. כשהתקרבתי לבסיס ראיתי את האוטו של טומי בחניה,
מה שאומר ששוב אני צריך להתגנב מאחורי המבנה ולהכנס מהדלת
האחורית, ככה אני עובר את החדר של טומי ששולט על הציר לעמדה
שלי (איך שילבתי אותה בדיבור צבאי?). כשהגעתי לכניסה האחורית
ראיתי את אדי מדבר בפלאפון ומטייל מסביב לבניין. בטח מדבר עם
נירה חברה שלו, היו צריכים לתת לו נשק, ככה כבר היה חוסך שומר
עם כל הפטרולים שהוא עושה שם.

נכנסתי לחדר והתיישבתי בשקט בשקט במקום שלי, ככה שרומן לא ישים
לב שאיחרתי וישאר שקוע בעיתון שלו, ככה זה אצל רומן, קורא שלוש
או ארבע פעמים ביום את אותו העיתון ואז הולך הביתה. הייתי בשקט
לא רק כדי לא לקבל עבודה, פשוט טלינגרד הרוסי (לא שיש משהו רע
בלהיות רוסי, ההעדפה העדתית של אדם היא עניינו האישי בלבד) ישן
לידי ולא רציתי להעיר אותו, ככה הוא תמיד, ישן עם הראש על
השולחן, אחר כך הוא יתעורר ויהיה לו פס על המצח מהמקלדת.

"בוקר טוב צעירים, צעיר 1, צעיר 2" צייץ נתי בעודו נכנס לחדר.

"פעור, לא אמרנו לך לא להרים את האף?" שאל אותו טל שהתעורר
מהרעש.
"צעירים, רק רציתי להודיע לכם שהגעתי ושמעכשיו תתחילו לעבוד
ותפסיקו לשחק!" אמר נתי וברח מהחדר. נתי כמו כל חננה צפונבונית
מסוגל להריח מתי הוא הולך לחטוף ויודע כמעט תמיד להתחפף קצת
לפני.

בזוית העין ראיתי את טלינגרד לופת את הבטן, עצרתי את הנשימה,
קמתי וברחתי לפני שהריח יספיק להתפזר בחלל החדר. ברחתי החוץ
לאויר הצח, ישבתי לי קצת בשמש ונרדמתי על הספסל.
התעוררתי מכאפה על הכתף. זה היה אדי, בדיוק סיים לדבר בטלפון
עם נירה. ככה זה אצל אדי.
"מה קרה, רומן קורא עיתון אז אתה משתזף כאן בחוץ?" שאל אדי
"נייט, טלינגרד משחזרת אסון צ'רנוביל בחדר, ברחתי מהריח מסריח
מאד מאד" אמרתי במבטא רוסי.
"אה, קמארד טלינגרד משתמשת בגז עצבים נגדך" צחק אדי והדליק
סיגריה.
"פרוסקייה" הצטרף דויד לשיחה.

ככה העברנו את הזמן עד לשתיים עשרה ואז יצאנו לארוחת צהריים.
אנחנו לא אוכלים בבסיס, האוכל פשוט מגעיל. אבל ליד הבסיס בחדרה
יש כמה מקומות סבירים. הלכנו להציק לסרן לביא כדי שיסיע אותנו
לשווארמה של הזקן.