מי שגר בעיר הזאת אינו רואה
את מי שגר
בהרים הרחוקים יותר, בדשא
הצהוב המר, אינו שומע את
אשר יודע מי שנזכר
במה שנזכר, במה שנחלם
בשעות הנוסעות בכבישים החלולים
של העיר הזאת, השקטה ממגע
אדם,
החולפת רפאים רפאים ליד
הרגעים הנכונים, חוששת מזרים, כלומר
אנשים אחרים, כלומר נוודים, עוברי אורח בלתי צפויים כמו
שירים נשלפים ממגירות נעולות,
כמו שפן בכובע קוסמים בימי ההולדת של ילדותי.
העיר היא מי שגר
בעיר, אומרים הזקנים שבכפר. מוזר, אני אומר
דברים שלא נשמעים היטב,
כמו צעקה לתוך רוח, או דין ודברים עם צל
של בנין גבוה, ואינני רוצה עוד לנדוד, הדרכים כבר אינן
מתאימות
למידת נעליי.
העיר מפחדת ממני, היא רועדת, מבינה את מה
שאינני רוצה שתבין או אולי היא רואה
את מה שהייתי רוצה לסנוור כמו שמש מדברית וקשה.
אולי להגר. עדיף
להתחיל במקום אחר, כמו מלון צדדי בפאתי העיר.
ולאט להתקדם. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.