מתוך ענן עשן הופעת אל מולי,
מבע עינייך כה עצוב ואצילי,
אני בסך הכל עוד נערה פשוטה,
לנצח לעבוד בגב כפוף שפוטה.
לי להביט בך אסור ללא תכלית,
לבל תתפוס אותי גבירתי הרודנית
אם השטן היה נפשי פתאום חומד,
היה לוקח כשאתה מולי עומד.

אולי בכל זאת מישהו שמע את תפילותיי
אתה מולי, טרם עצמתי את עיניי,
קלות נוגע, מנשקני בתשוקה,
אהבתי כעת פי אלף חזקה.
בבוקר שוב כבר לא היית לצידי
חלל שלם הוא גם ליבי גם מיטתי.
מלאך האופל, הוא שמע את תחינותיי
במקום נפשי לקח הוא את פנינת חיי.

איני רוצה עוד להמשיך כך ולסבול
בינינו אישתך עומדת כמכשול
רוחי גאה, איני חוששת לבקש
ועל אהבתי לשוב להתעקש.
בליל בשקט אתגנב אל תוך חדרה
ואשסע את ליבה ללא מורא.
גם אם אמות בקרב, רוחי לעד תשקוט
נפשי אמכור אל השטן לאות כבוד.

הרי לך כל הצבעים שנבראו
זמזם מכל המנגינות שהולחנו,
אהבתי אותי דחקה לחשיכה
בתוך תאי אני חולמת את דמותך.
המיתרים יוצרים צלילים מאוד צורמים
אני כלואה, עורי לבן כמו הסדינים.
ואת נפשי לשטן אשוב למכור,
כדי שבלילה אל זרועותיי אתה תחזור.