20.11.03

"אתה זוכר את המקום הזה?"
"כן"- מחייך
"ואת השיר שלנו אתה זוכר?"
"Kiss From A Rose"
"יוצא לך לשמוע אותו לפעמים?"
"לא. אני רוב הזמן שומע את מטאליקה וכל הפמליה, אני לא זוכר
מתי בפעם האחרונה שמעתי משהו שהוא לא מטאל. ולך יוצא לשמוע את
השיר מדי פעם?"
"מאז שנפרדנו אני לא שומעת את השיר הזה יותר"
"בגלל שלא יצא לך או בגלל סיבה מיוחדת?" הוא נראה קצת מבולבל.
"השיר הזה מזכיר לי את הנשיקות שלנו, את אותם 4 ימים מקסימים,
ולמה להיזכר במשהו שנגמר. זה ממש מזוכיסטיות. לשמוע שוב את
השיר הזה פירושו לחזור שוב לאותה תקופה שכבר מזמן בגדר עבר
בשבילך"
"בשבילי? ומה זה בשבילך?"
"בשבילי זה נגמר כי אתה רצית ככה. אני לא רציתי שזה ייגמר,
אני האמנתי בנו, האמנתי שבסופו של דבר יוכל לצאת מאיתנו משהו
מקסים. אתה פחות האמנת. ואמונה חד-צדדית זה פשוט לא הולך."
"ואת עדיין מאמינה שיכול לצאת מאיתנו משהו מקסים?"
"אני תמיד האמנתי ואני תמיד אאמין שאני ואתה זה שילוב מנצח.
אבל מה זה משנה עכשיו, זה כבר עבר, עכשיו אנחנו ידידים טובים
שמתנהגים כמו שני ידידים שמחורמנים האחד על השנייה בטירוף, אבל
עדיין... אנחנו ידידים, אז אולי בוא פשוט נניח לעבר בצד?"
"את מוכנה לעשות את זה?"
"זה לא עניין של מוכנה זה עניין של אין ברירה. מה הטעם בלרצות
משהו ולדעת שבמציאות הכל הולך הפוך על הפוך? זה סתם זיכרון
יפה. זיכרון של זוג מקסים, זיכרון של שיר מדהים שהתנגן לו במשך
4 ימים בלי הפסקה, ואז... אז השיר הפסיק! אני לא רוצה לשמוע
שוב את השיר הזה, לא עכשיו לפחות.
כשהזיכרון באמת יהפוך לזיכרון, כשהוא באמת יהפוך לחלק מהעבר,
רק אז אני אהיה מוכנה לשמוע שוב את השיר הזה, אבל לא עכשיו."

"ומה עכשיו הזיכרון הזה?"
"עכשיו זה זיכרון של 4 ימים קסומים, של התגשמות חלום. כל-כך
הרבה זמן רציתי אותך, ואחרי שסוף-סוף קיבלתי אותך זה נגמר
כל-כך מהר, אבל זה נגמר בצורה יפה, זה העיקר."
"ומה את היית רוצה שיהיה?"
"כמו שהפרידה שלנו לא הייתה עניין של הרצון שלי, ככה גם עכשיו
זה לא משנה מה אני רוצה. אני פשוט רוצה להיות מאושרת. הלוואי
שהיינו יכולים לעמוד פה מחובקים לנצח, אבל שוב... זה לא עניין
של הרצון שלי, כמו שהפרידה לא הייתה עניין של הרצון שלי"
"ואם זה כן היה תלוי בך, לא היית רוצה שניפרד?"
"אם ואם ואם, ואם השמש הייתה זורחת בלילה? מה זה משנה מה
רציתי? נפרדנו... זאת עובדה על פניי השטח. את הזמן אי-אפשר
להחזיר אחורה, אז מה זה משנה מה רציתי?"
"ומה ברגע זה היית רוצה לעשות?"
"ת'אמת?
לנשק אותך!!!
לנשק אותך את אותן הנשיקות המקסימות שפעם היינו מנשקים אחד את
השנייה ולהגיד לך שאני רוצה אותך בחזרה, שאני מאמינה בנו, שאני
ואתה זה שילוב מנצח, שאנחנו צריכים לנסות שוב והפעם באמת... לא
להיפרד מהפחד שנתאהב, מהפחד להתאכזב, פשוט לחיות את הרגע ואם
נתאהב אז נתאהב, ואם נתאכזב אז נתאכזב... לתת לעצמנו
להרגיש!"
הוא התקרב אליי ונישק אותי.
"I've been kissed by a rose"


הוא שלי!!!