התעוררתי בבהלה מתוך חלום בלהות... פקחתי את עיניי והסיוט עמד
מולי.שיפשפתי את עיניי, עצמתי ופקחתי אותם שנית אבל הוא לא
נעלם.
יום אחר יום עברתי את אותו דבר עד שהגעתי להבנה שאני חייה
בחלום, בסיוט. "אוקיי איך יוצאים מפה?" זה מה שעובר לי
בראש.אבל זה מאוחר מידיי זה ברור לי,אני עמוק עמוק בפנים
והמבוך הזה רק הולך ומסתבך.אני פוחדת להירדם כדי לא לחוש את
האי וודאות ואת החוסר שליטה בחלומות שלי כשאני ישנה - החלומות
היו עוד יותר גרועים מהמציאות האיומה. "איך אני בורחת מעצמי?"
אני שואלת אבל אף אחד לא עונה. אני יודעת שרק אם אני יצא החוצה
מתוך גופי, אפילו רק לשניה, אני יבין מה קורה לי.
אני עדיין מנסה למצוא את הדרך... מתוך השיגעון אל תוך
ההיגיון.
כולם אומרים לי תסעי להודו, תיאלנד תחפשי את עצמך אבל אני
יודעת שהאמת לא נמצאת בחוץ ושאף אדם לא יעשה אותי מאושרת חוץ
ממני זו אני שצריכה לקבל את הסטירה מהחיים להבין את החיים,
לאהוב אותי.
אבל הזמן הוא רץ כ"כ מהר, הוא לא מחכה לי, שמישהו יגיד לו
לעצור!!!
זה מגיע אני מרגישה שזה בא אבל אני חייבת עוד קצת זמן עם
עצמי,
תנו לי עוד קצת זמן עם עצמי.