מי לא קרא לי משוגע? ההורים שלי קוראים לי משוגע, חברים שלי
קוראים לי מטורף, ילדים קטנים ברחוב רואים אותי ובורחים. טוב
נו, אולי הם בורחים כי אני מרביץ להם.
חצילים ידועים כירק סגול כהה עם קצה(אני לא יודע מה המונח
המדעי) ירוק. אבל האם אי פעם התבוננתם בחציל מקרוב? האם בחנתם
את המרקם והצורה המשוכללים שלו?
לפני שאמשיך ברצוני להוסיף הקדמה.
ראיתי בימיי הרבה דברים מוזרים ויוצאי דופן. למשל, אני אדם
אדיש ואת מקום הפחדים שלי תופס חוש סקרנות מפותח שלא מוריד
מהרגישות החזקה שטבועה בי, אבל הייתה פעם אחת יוצאת דופן שבה
לא שלטתי בעצמי ודמעות שטפו את לחיי באופן שגורם לך להרגיש חסר
אונים. זה היה ברכבת. ישבתי במושב ריק ומולי עוד זוג כיסאות
ריקים. הסטתי מבטי לחלון לחדש את מלאי הנופים שמוחי צבר לאורך
השנים ושיבץ אותם מחדש בחלומות. מולי התיישבה מישהי, קיוויתי
שזו לא עוד זקנה זיינית שכל. פשוט לא בא לי באותו רגע לשמוע
מילים כמו 'טמנה ידי בצלחת וככה ברחתי מהנאצים' או 'רוצה
סוכריה? יש לי בתיק סוכריות כיד המלך' או סתם מילה מיותרת כמו
'קטונתי'. יש תופעה סביבי שאנשים לוטשים בי עיניים, בין אם זה
כי אני חתיך או אם זה בגלל העיניים הכחולות העמוקות ומהפנטות
שבמקרה נולדתי איתם.
לפעמים בוהים בי בגלל המבט המטורף שלי, מין מבט מזוגג ולא
ממוקד שכמו סכנה מיסטית, מושך אנשים במקום להבריח אותם. חשתי
בעיניים הדוקרות האלה. זו שישבה מולי בהתה בי אולי חמש דקות
תמימות עד שנמאס לי ורציתי לראות מי זה נועץ בי את מבטו הסקרן.
ציפיתי לאשה צעירה לפי הבושם שהרחתי, בושם אוורירי ורענן שיצא
לי להריח אותו בתקופה ההיא, אולי בבר, אולי באוטובוס ולפעמים
גם בבוקר שאחרי הפגישה בבר. אני כבר לא מתרגש מפנים יפות
ומזמינות, עברתי את השלב הזה מזמן, אבל ברגע שהעיניים שלי נחו
על עיניה, לא יכולתי לעצור בעד זה, היא הייתה כל כך...יפה, כל
כך...פשוט יפה! הייתי בשוק, היא הביטה בי בפנים ללא הבעה ולא
יכולתי להפסיק את זרם הדמעות שהתפרץ מעיני הנפעמות, כל כך
יפה.
מוזר, לא? גבר כמוני עם הבעה של רוצח בעל שם פורץ בדמעות כמו
אסיר שנחרץ דינו למוות. אם אשה הייתה כל כך חזקה שהיא גרמה
לגבר חזק ויציב כמותי לבכות תארו לעצמכם מה חצילים יכולים
לעשות!