הראש שלך מלא במחשבות. אישה אחת עם קלפים ואבנים שהלכת אליה,
די מזמן, אמרה לך שזה לא יעזור. זה טבוע בך - בקארמה שלך. את
לעולם לא תפסיקי לחשוב. מחשבה אחת מובילה לשניה וזה מתפתח עד
שאת מתחילה לאבד את הראש, אולי גם את הסבלנות. את טובעת בים של
אסוציאציות שאת אפילו לא יכולה להסביר. כן, את לא ילדה חושבת,
את ילדה אסוציאטיבית - כך הרבה יותר קל לך להגדיר את עצמך. זה
מתגלגל לך יותר טוב על הלשון, מתגלגל יותר טוב על הלב.

ללמוד להשלים עם העולם. זה בחיים לא יקרה. קודם תאלצי להשלים
עם עצמך, עם המחשבות האלו, עם השאיפות הבלתי ריאליות והמטרות
המוגזמות שאת מציבה לעצמך. המודעות שלך זורמת לך בורידים, אבל
זה לא משפיע. זה הסם הכי עלוב שאי פעם זרם לך בורידים. להיות
מודעת, להיות פסיבית. להיות אסוציאטיבית.

יש מחשבות שרק הוא מסוגל להגיע אליהן. אפילו לא את. לפעמים את
מפחדת שזה כרטיס הכניסה שלו למוסד לחולי נפש, או לפחות משהו
קרוב. כל הגאונים גומרים במקומות כאלו - סגורים. הוא גאון לכל
הדעות. רק את מפחדת על מה שיקרה לו והוא אף פעם לא מדבר על
עצמו. הוא אמר לך פעם שגם את, בדיוק כמוהו. רק שלך יש מעצורים.
טובלת בבאר ומיד יוצאת ממנה. הוא באמת גאון, עד פחד. ואת מפחדת
שבסוף, תשקעי אל תוך זה בדיוק כמוהו. המחשבות האלו לא עוזבות,
החיפוש ההאינסופי הזה לא יגמר לעולם. את מחפשת משמעויות לכל
זבוב.

מספיק.
להיות מודעת.
להיות פסיבית.
להיות אסוציאטיבית.
זה טבוע בך.