עכשיו כשהשקט נושב מסביבי
אני מרגיש מיותם מהכל.
אני מרגיש שהכל נעלם לתמיד.
כשאני עוצם עיניים וחושב עלייך,
אני נזכר ברגעים שהיית ליידי,
ועכשיו,
עכשיו השמיים רואים את שנינו,
אבל אנחנו לא יכולים לראות אחד את השני.
אני תמיד צולל לבד לתוך מעמקיי הראש,
אולי שם אני אמצא אותך.
עכשיו הרוח נושבת מתחת לכיפת השמיים
והיא יכולה להרגיש אותנו במגע אחד.
ואנחנו,
אנחנו לא ביחד.
הייתי מת להרגיש אותך כמו הרוח,
לשמוע את נשימותייך בזמן של אהבה.
אם היית כאן הייתי מספר לך על העצב,
הייתי אומר לך עד כמה שהוא כואב
אבל אם היית כאן...
העצב היה נעלם מתוכי,
הוא היה שב אליי רק כשהיית הולכת.
זה או את או הכאב
ואני תמיד אבחר בך
כי את זה האושר שבי.