רסיסים רסיסים
מתפזרים להם חיי
לריק, לאין, למאום.
לכאורה,
הכל כה טוב,
אני מאוהבת, מאושרת
וטוב לי בביחד שלנו,
מקווה וגם חוששת
שזה לא בלון
שבפניי יתפוצץ,
וחלקיו יהיו כטלאי חיי...
שלא אוכל לתפור,
לאחות את השברים
להתגבר על הכאב.
מסביבי נעים כולם
במעגלים...
חולפים על פני
נוגעים, מדברים.
ואני לא שם, רק גופי המרוקן,
המחשבה כבר עפה רחוק...
מכאן, רחוק מכולם.
והרגש אבד, חמק,
כאילו לא קיים.
אני לכודה,
צעקתי דוממת, לא נשמעת.
כבלים נסתרים אוחזים בי
מפותלים כנחשים,
מאבק עיקש ... עוד נסיון ...
ודממה ....
כבליי נפתחים, חומקים
ואני ... עדיין לכודה,
על נשמתי מתחננת
רוצה, פוחדת, מבולבלת.
לו רק ניתן להמריא
לשכוח לרגע,
ללכת ללא נודע,
לחפש ולמצוא
את רסיסי חיי...ולאחות...
עד גמר הכאב. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.