אני רוצה לדבר על דברים חשובים יותר, אבל אז אני חושב- למה הם
חשובים יותר ממני? ויותר מכך- הרי הם חשובים לכל-כך הרבה
אנשים, ואני, אני חשוב בקושי לעצמי, לאף-אחד חוץ מזה, אז אם לא
אני- מי? מי יכתוב, ידוש, ידבר, יידאג, ייטרח לספר את סיפורי?
או אולי עליי לומר את אין-סיפורי, את אין-האונים שלי, את האין
הכללי.
אני רוצה לכתוב על נושאים שברומו של עולם, אך אני, הרי,
בתחתיתו של עולם, ומי אני שאגע בנושאים מקודשי אלה בעטי הטמא
הנוגע בידי שטמאה אף יותר, מי אני, שמתוך אפסיותי אעז לדון
בהם. אך האנשים הנעלים יותר, השואפים לשלמות שבקצה השני של
הסקאלה ממני, הם מדברים על זה כל-כך הרבה, אולי דרך זה אתקרב
אליהם? אולי בזכות זה אצמצם את הפער הבלתי נתפס בינינו אפילו
במעט?
אני רוצה לדבר על אנשים אחרים במקומות אחרים, רחוקים ממני, אך
על מי אדבר? אינני מכיר איש, איש אינו מסכים להכיר אותי, גזירת
הבדידות גוזרת עליי את הכלא שלה, שלא ניתן לברוח ממנו אפילו
במאמצים עליונים, בלי שיושיטו לך יד מבחוץ שתרים אותך בכוחה
העצום מעל לחומות.
ומי, אמרו לי, ייתן לי יד? |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.