ליואב. (עד מתי נובמבר שתיים.)

אל תטעה לחשוב על קולי הרועד
מתחננת שתפיל חומה בצורה של שתיקה.
חיוך שלו פרשתי לי, יודעת שמה שבליבי עליך
מערבל גם בטון יצוק למים זכים.

אל תשגה לחשוב על ידי השלובות
מגינות על בטן רכה מחבטות מילותיך
אני חזקה מול השקט והזמן המפכה בינינו
הרי חטאי אנושי, ואין להשיב בועה
שנתנפצה, לא מותירה עיר מקלט לבריחתנו.

אל תשא את שמי כקללה
משקיט בכך רעד בשפה התחתונה
כילד המנסה להסתיר עלבונו
בתוכו פנימה מבעיר רגש אמת.

אל תדמה לחשוב כי קפאה אהבה
וכי טלאי שריון קשקשיך מסתירים
את הברק העומם בעיניים
את הפצע השחור המדמם בך על אובדננו.

שקרים ששיקרתי בין צללים והזיות
היו לגל-עד תזכורת לכמה נוראה האשלייה.
עוד תפקח עיניים למול הידיעה המדממת
שכעסך הוא ההוכחה הניצחת לאהבה.

אפילו הדממה לא משתיקה
אמת הולמת בתאוצה
על דפנות הלב



שיר זה נכתב כתגובה ליצירתו של דרקמוש "דין ודברים" בפורום
"בסימן כתיבה", והרי לינק
http://www.blabla4u.com/sites/blabla4u/ShowMessage.asp?ID=1951188