חיכיתי.
זה לא מה שתכננתי, או צפיתי.
אבל ככה יצא.
אתה לבד, אני לבד.
יצא לנו להיות ביחד, באותו מקום.
לבד, ביחד.
בסוף העולם.
ועדיין, לא הסתכלת לכיוון.
מחכה מאחורי האבן הבאה,
מאחורי ההר הקרוב.
עוד עשר דקות. ועוד עשר.
הבטחת.
אולי זאת אני שצריכה לכוון לזמן סיני.
ואתה שותק.
אמרו לי עכשיו
שבחיים לא ראו אותך ככה
שאיתי היית משהו אחר
נפתחת, ודיברת.
וברחת.
חשבתי
שלכתוב עלינו יעזור
טעיתי
מוכה,
מנודה,
מפוחדת
תועה בהרים.
ואסור לך לחזור לכפר
בסופו של דבר
עדיין
כותבת שירים על מפיות
בבתי קפה
דברים
שאתה לא תדע לעולם |
