"לך מפה, טמבל!!!" צרחתי והעפתי אגרטל על ברנארד...
" תלכי לעזאזל!!!", הוא זרק עליי כרית בחמת זעם, "כאילו שאת לא
מפלרטטת עם כולם 24 שעות ביממה!!! אני צריך לסבול את זה?!"
התקשיתי לראות הרבה, בגלל הדמעות, אבל רצתי לעברו והעפתי לו
סטירה... הוא עמד המום מספר דקות, ממשש את הסימן שעל לחיו,
לבסוף יצא וטרק אחריו את הדלת.

התלבשתי, רחצתי את הפנים וירדתי להדריך את ישיבת הצוות.
"מחר ייערך כנס בין כוכבי בחסות הפדרציה, קפטן ברנארד וקפטן
ג'יימס טי. קירק ינאמו בו... ההשתתפות חובה", אמרתי ביובש.
סקוטי ג'וניור הצביע.
"כן? מה הבעיה?", שאלתי בתוקפנות, מראה שאין לי סבלנות לשטויות
שלו.
"יש צורך בשפוץ חדר המשגר", העיר הנודניק המעצבן, "כבר התרעתי
על כך מספר פעמים בעבר..."
"ואני ציינתי שאין לנו תקציב לשפוץ מתקן שנמצא במצב סביר
בהחלט!!!", הרמתי את קולי.
"קפטן, עם כל הכבוד, אין לי מושג מדוע את נטפלת אליי
לאחרונה!!! ייתכן שהמדובר בחייך האישיים, ייתכן שאת כועסת
מסיבה אחרת ומוציאה את זה עליי, אבל..."
"עם כל הכבוד, סקוטי, עברת את הגבול!!! אם עוד פעם אחת תעז
לפנות אליי בטון הזה, אקרא אותך לדין משמעתי!!!"
"מבקש רשות לפרוש לחדרי, קפטן!!!", סינן בכעס סקוטי ג'וניור.
"רשות נתקבלה!!! האספה מתפזרת!!!!"
פרשתי לחדרי ובכיתי קצת. הלחץ של הכינוס קצת העיק עליי, אני
הולכת לפגוש שם שני אקסים שלי, אחד טרי ואחד מיתולוגי...
ברנארד, חזיר שכמותך, למה שמרת את התמונה שלה כל הזמן הזה...

למחרת, לבושה במדי הפדרציה, הלכתי הליכה מהירה לחדר המשגר.
"אם סיימת לשחק טטריס, אני צריכה להשתתף בכנס בעוד 2 דקות!!!",
נבחתי לעברו בכעס.
"בסדר", מלמל סקוטי, "אני רואה שמישהי פה סבלה מהפרידה
מברנארד..."
שתקתי כאילו לא שמעתי. הטמבל הזה, אני אתן לו מנה בהזדמנות
אחרת.
סדרתי את המדים שעל גופי, את חליפת החלל הצמודה עטורת המדליות,
זקפתי ראשי בייצוגיות ונעמדתי על כן השגור.
סקוטי לחץ על כפתור השגור ולשנייה היה נדמה לי שחייך חיוך
ממזרי.
חשתי את העקצוץ המוכר, כשהמולקולות מתפרקות כדי להתחבר מחדש,
אך משום מה לא שוגרתי...
כעבור שנייה הבנתי מה קרה. הבטתי בסקוטי שהמשיך לחייך, הבטתי
מטה והסמקתי.
"סקוטי, שגר חזרה את המדים, זו פקודה!!!", אמרתי בתקיפות,
מסתירה את זוג השדיים החשופים שלי בידיי.
"בסדר, בסדר...", התפקע מצחוק סקוטי, "סליחה, סתם
השתעשעתי..."
והוא לחץ על כפתור השגור מחדש, מעביר על גופי גלי לייזר עדינים
שהלבישו אותי מחדש.
זקפתי את ראשי שנית, מסדרת את שערי שנפרע מההתרגשות.
"תגיד, מה קורה לך בזמן האחרון?! אתה דפוק או משהו?! בזמן
האחרון אתה כל הזמן מתנגח בי!!! אני מבטיחה לך, שאמצה את
הדין..."
הוא הניח יד מרגיעה על כתפי.
"קורה לי מה שקורה לך, אני חושב..." אמר בעדינות, מחפה על
התרגשות שגאתה בשנינו, "שאלת את עצמך למה אנחנו רבים כל הזמן
לאחרונה...? אני חושב שכבר הרבה זמן שנינו מנסים להסתיר את
המשיכה ההדדית שבין שנינו, משיכה שהתחזקה כשמערכת היחסים שלך
עם ברנארד התפרקה..."
הורדתי בעדינות את ידו מעל כתפי.
"אתה צודק", חייכתי לעברו, "אני באמת נמשכת אליך, די בטירוף...
כבר חודשים ועכשיו שרבתי עם ברנארד המשיכה שלי רק התגברה
ועוברות בי מחשבות לפעול לפיה... אבל כמה שאני וברנארד כועסים
אחד על השנייה, אני עדיין חשה מחוייבת כלפיו... יש לי הרגשה
כאילו עדיין לא נפרדנו באמת...."
הוא כעס, מתרחק ממני.
"אל תכעס", לטפתי את גבו כשהסתובב, "תבין שאני עדיין מסובכת עם
עצמי, מרגישה כאילו שנשאר משהו מהאהבה שלי אליו..."
הוא הסתובב, מנפח את נחיריו בבוז.
"אז תשארי אתו ועם מערכת היחסים המאד בטוחה ומשעממת שלכם!!!",
קרא בזעם, "אולי הוא יחזור אלייך, ממשיך להתייחס אלייך כאילו
את היחידה, כשבעצם לבו לא שלם ואולי לא יחזור ואת תפספסי אותו,
אבל גם גבר כמוני, שחולה עלייך!!!"
רעדתי. ידעתי שהוא צודק. לפתע תפסתי את ידו והנחתי אותי על
פניי, עוצמת את עיניי כשליטף ברוך את לחיי.
הוא נעמד מאחוריי, ידיו מלטפות את צווארי, גורמות לי להפליט
אנחה.
לאט לאט ירדו ידיו, באיטיות מכאיבה, עד שרציתי שיגע בי כבר,
לעבר שדיי. הוא ליטף אותי מעל החליפה, לפתע דרכה רגלו בטעות על
כפתור שהיה מונח על כן השיגור. האורות בכן השיגור דעכו ונדלקו
באחת, שולחים אור תכלכל מעל גופי. הקצר שנגרם בגלל הכפתור גרם
לכך שבגדינו נעלמו והופיעו, נעלמו והופיעו...
הוא ליטף אותי מעל אריג המשי כשלפתע חש את בשרי, החל ללטף את
צמד עופריי. לאט לאט העביר את ידיו העדינות על שדיי, שכוסו
באריג המשי ונחשפו שוב. כשהגיע לפטמה נפלטה מפי אנחה ארוכה
ומתמשכת.
"כןןןןן סקוטיי... תמשיך, אל תעז להפסיק...", פקדתי מתנשפת
והעברתי אחת מידיו לבטני, בעוד הוא ממשיך לעסות את פטמתי
הימנית. נרטבתי כולי, פטמותיי מזדקרות והנה שוב הייתי לבושה.
כשהעביר אצבע מתגרה על טבורי נעלמו בגדיי שוב והוא נצמד אליי.
חשתי את הבליטה בתחתוניו וחייכתי חיוך מדושן עונג. כעת נכבה כן
השיגור לחלוטין ונותרנו עירומים, מלבד תחתונינו כאמור. הוא
המשיך לעסות את שדיי ובטני, נאנקתי ולפתע הסתובבתי והורדתי את
תחתוניו כשחיוך מתריס על פניי. איברו הגאה היה זקוף לחלוטין
והוא רעד מהתרגשות. התכופפתי לעברו ופתחתי את פי, מענגת בלשוני
את איברו (כבר פתרנו את בעיית האיידס במאה ה22, אין מה לדאוג)
הוא נאנח וצחקק בעונג בזמן שהעברתי את לשוני על כיפת האיבר
הורדרדה, על האיבר ועל אשכיו.
כאן כבר לא יכולתי להתאפק, הסתובבתי והתכופפתי על ברכיי,
מחזיקה את כן השגור בידיי. הוא בא מאחוריי והוריד את תחתוניי,
חושף את העכוז השזוף והמפואר שלי. לפתע ירד על ברכיו גם הוא
ובא מאחוריי, ביד אחת לטף את גבי והעביר בי צמרמורות וביד
השנייה ירד ולטף את טבורי, ירד והחל ללטף בין רגליי... פשקתי
רגליי, נאנקת ונותנת לאצבעותיו לשוטט בממלכה הפרטית שלי. הוא
העביר זרת חצופה על כפתור העונג שלי, שהתנפח והחל להרטב...

"קפטן אוליביה קירק מאחרת...", לחש אחד מהשגרירים הפרנגיים,
בדיוק כשסקוטי ואני התגשמנו, לבושים שוב, בספינת "האנטרפרייז".
התיישבתי בין סקוטי למקנזי הגשש, מאזינה לנואמים השונים. טוב,
העמדתי פני מקשיבה, אבל כל הזמן הזה הבטתי בברנארד. ברנארד
השרירי, השזוף, היפהפה. כמה הייתי רוצה שיגיד לי שהכל בסדר
עכשיו, כמה הייתי רוצה שיישבע שאין לבחורה מהתמונה משמעות
עבורו...
הסתיימו הנאומים, פרשתי לחדרי ומייד שקעתי  בקריאת ספר. מאוד
הופתעתי כשהמחשב הודיע: "יש לך אורחים..."
קמתי ממיטתי ולחצתי על הכפתור. הדלת נפתחה ומולי עמד, האיש
האחרון שרציתי לראות.
קפטן ג'יימס טי. קירק, בעלי לשעבר. השנים לא היטיבו עמו
והוסיפו לו קמט או שניים ליד העיניים וכרס גדולה, אבל באופן
מאוד מוזר ראיתי בו בחור נאה כמקודם.
"שלום, אוליביה..." אמר.
"שלום, מה אתה רוצה?!" זעפתי לעברו.
"את חייבת להודות, שהבקשה שלך לדמי מזונות מוגדלים", פנה אליי
ברוך, המחפה על זעם כבוש, "היא לא הוגנת בשום קנה מידה..."
"כן?! ומה הוגן, אולי?! העובדה שהונית אותי כל השנים ובעצם
אהבתך האמיתית היתה הספינה, הרי מעולם לא הייתי במקום
הראשון!!!", הרמתי עליו את קולי.
הוא הסתובב שוב ושוב בחדר, במשך חצי דקה, מנסה לעכל את זעמו,
תלתליו השאטניים הופכים אדמוניים מרוב כעס...
"ואני מניח", צעק לפתע, "שזה הקנה לך זכות לשחק ברופא וחולה עם
השכן שנה אחרי שיצאתי!!!"
"הייתי זקוקה לקצת חום ואהבה!!!", צרחתי לעברו, הפנים של שנינו
כבר הפכו אדומים מכעס, "אם היית בנאדם היית מספק את זה
בעצמך!!!"
לפתע שמתי לב שהפנים שלנו כבר היו קרובים מאד. פתאום התנפלנו
אחד על השנייה בנשיקה סוערת, שבאה ספק מזעם ספק מתשוקה. שנאתי
את גוש השומן המתנשא הזה ורציתי לסטור לו, אך בו זמנית רציתי
להתפשט ולרכב עליו. הוא הפסיק לרגע לנשקני והשליך אותי על
המיטה, נשכב עליי בכל כובד משקלו. הוא תפס את הרוכסן שבמורד
מכנסיי וכעבור 2 דקות היינו שנינו עירומים במיטתי, הוא מעביר
את שפתיו על גופי המתפתל ואני מנשקת את הכרס שלו...

"קראת לי?", שאלתי ביובש את קפטן ברנארד כשהגעתי לחדרו מספר
שעות לאחר מכן...
"כן...", אמר ברוך, מעביר יד מרגיעה על כתפי, "אני מתנצל  על
מה שאמרתי... חוץ מזה, באמת שאין משמעות בעיניי לתמונה הזו...
צלמתי אותה מזמן ומאז שכחתי ל'נקות' את הארנק..."
הוא נשק על שפתיי, מעביר ידו בשערי. לאט לאט החל נושק
לצווארי... הוא הושיב אותי על המיטה וישב על ברכיי כשפניו אליי
הוא הוריד את חולצתי ונשק לשדיי נשיקות רכות כאלה. כמה
התגעגעתי למגע שלו, לשפתיו... ידיו הזריזות כבר פתחו את מכנסיי
והנה אני עירומה לחלוטין והוא יושב עליי, מסיר את תחתוניו.
פשקתי את רגליי ונהניתי כשחדר אליי.
"את... ", נאנק, "את מוכנה שנפסיק לשחק משחקים ונהיה שייכים זה
לזו...?"
"כן!!!" צעקתי בעונג, אך בחוסר כנות נוראי, "אני שלך!!! אני
שלך!!!"

למחרת ישבתי באולם ההולוגרמות החשוך של ה"אנטרפרייז", ליד
סקוטי, צופה בסרט על ראשית הפדרציה. הרגשתי בחושך כיצד חייך
חיוך ממזרי כשידו החלה ללטף את רגליי הקרות שבצבצו מבעד לחצאית
ההדוקה.
"אני הולך לחפש את המטמון בתוכך, ממש בקרוב...", לחש וליטף את
שערי.
הסמקתי והורדתי את ידו משערי. הוא חייך והמשיך ללטף את רגלי
השמאלית.
"אפשר לשבת במקום לידך?", שאל ג'יימס טי. קירק בחיוך כשהתקרב
לעברי.
"הייתי שמחה", חייכתי במבוכה בעוד סקוטי מתקדם במעלה ירכיי,
"אבל סקוטי שמר את הכסא השלישי לחבר שלו..."
"אני בטוח שלסקוטי לא יהיה אכפת... נכון שלא?", שאל ומבלי
להמתין לתשובה התיישב לידי. הרגשתי כיצד החל ג'יימס ללטף את
ירך ימין שלי, והתחלתי לחשוש שאחד מהם יגלה על השני. לפתע תפס
ג'יימס את תחתוניי מהצד שלו וסקוטי תפס את התחתון מהצד שלו
ושניהם, מבלי שיידעו איש על מעשי רעהו, החלו להוריד את
תחתוניי.
הבטתי סביבי במבוכה. כולם היו שקועים בסרט ואיש לא שם לב מה
שקורה לי, חוץ מזה האולם היה חשוך מאד, חוץ מהאזור ההולוגרפי.
אז סקוטי המשיך ללטף את ירך שמאל וג'יימס המשיך ללטף את ירך
ימין, התנשפתי והזעתי כולי אך עצרתי אותם בתקיפות אדיבה כשכמעט
ופלש אחד מהם לירך הנגדית, כמעט ופגש את יריבו.
סקוטי המשיך למשש את ירך שמאל בידיו הקרות, עלה ונתקל במכשול.
חייכתי ופשטתי את חצאיתי. פשקתי את רגליי והובלתי את ידו
פנימה. הוא העביר אצבע מרפרפת על גבי השערות הבודדות באזור
והמשיך פנימה, מכניס ומוציא את אצבעו שנרטבה, בזמן שאני מתאפקת
לא לצעוק...
גם ג'יימס החל ללטף יותר מהר ויותר מהר את ירך ימין, מתקדם
מעלה. הוצאתי את אצבעו של סקוטי והסתובבתי לעבר ג'יימס, נותנת
לאצבעו העבה לדגדג אותי מבפנים. וככה הסתובבתי, פעם לימין ופעם
לשמאל, נותנם לשניהם לענג אותי, נאנקת בקול שקט ומאופק, שלא
ישימו לב השגרירים...
לפתע ראיתי באור הקלוש מפינת החדר את ברנארד מתקרב אליי... הוא
זחל מתחת לשולחן, מתקרב אליי. החוורתי. בתושייה של הרגע
האחרון, לפני שיבחין בידיהם של יריביו, הובלתי את ידיהם
בתקיפות אך באדיבות מתחת לישבני. הם לטפו את האזור, כל אחד את
פלח העכוז שלו, בזמן שברנארד פשק את רגליי עוד יותר. הוא לקק
בין רגליי, מחכה בסבלנות שאפליט אנחה. את אחת מידיו הכניס מתחת
לחולצתי.
כשהסרט נגמר, כבר הספקתי להתלבש ולעמוד על רגליי, מרוגשת
ממצבור האירועים.
זה הולך להיות קשה לתמרן ביניהם, אבל נראה לי שאצליח...