כל הזמן הזה שהיינו ביחד.
כל השנים שהיית שלי.
אף פעם לא יכולתי לכתוב עלינו.
על כל העולם, ורק לא עלינו.
מעין וטו שכזה, אזור אסור.
בועה שכל נגיעה תפוצץ אל דרך אל-חזור.

נפרדנו.
כנראה שזה נגמר.
מוזר שגם עכשיו אין לי מה לכתוב עלינו.

היית מצפה
שיהיו לי אי אלו האשמות
או לפחות תירוצים.
שלושה חודשיים
ואצלי יש רק חלל עצום
במרכז הבטן
ששום דבר לא מצליח למלא.

תמיד פחדת שאני אדבר עלינו.
אולי הכי כואב,
שבאמת רציתי להגיד
ובאמת שהתיישבתי לכתוב.
ולא היה על מה.