. אימא הסבירה שהסלון הוא חדר בפני עצמו.
מאז, אני כבר גדול ולא מבין איך לא ידעתי את זה שהסלון גם נחשב
לחדר, אז כדי לחסוך את חוסר הידיעה מחברים, כל חבר שבא אליי
הביתה הסברתי לו שגם הסלון נחשב לחדר - אז למרות שהדירה נראית
קטנה, יש בה שלושה חדרים שלמים.

הבית של סבא סבתא קרוב לבית שלנו. רק ארבעה רחובות מהרחוב של
הבית שלנו, ואז, אם ממשיכים עוד חמישה רחובות מגיעים לרחוב של
הבית-כנסת. לפעמים, כשאבא בעבודה, ואימא עדיין לא חזרה מהשוק,
או גם בעבודה אני הולך אליהם אחרי בית-ספר.

כל יום שישי אני הולך לבית-כנסת. אבא הולך מוקדם, בדיוק עשרים
וחמש דקות לפני שהתפילה מתחילה, הוא מגיע תוך עשרים דקות ואז
אומר שלום יפה ולוחץ את היד לכל המכרים שלו שם. וגם לאבא של
יצחק. אבא לא אהב את אבא של יצחק, אבל ביום שישי לפני התפילה
הוא לוחץ לו את היד, כי הוא יותר מבוגר מאבא, ואבא תמיד אומר
לכבד את המבוגרים ממך. אפילו אם הם מבוגרים ממך בדיוק בשנייה,
זאת אומרת ששנייה לפני שנולדת הם נולדו, אפילו אם הם מבוגרים
ממך בשנייה אתה חייב לכבד אותם. אז זה מה שהוא עשה.

אני גם הולך כל יום שישי לבית כנסת. אבל לקראת הסוף. בערך שעה
לפני הסיום של התפילות. לפעמים אני הולך יותר מוקדם כי אני
משחק שם עם חברים. לפעמים כדורגל לפעמים מחבואים או תופסת. אבל
בדרך-כלל מחבואים, כי שאר המשחקים מאד מרעישים והם מפריעים
למבוגרים להתפלל.

בדרך לבית הכנסת יש פנייה שכמעט אף אחד לא שם לב אליה. האמת
שאף אחד לא שם לב אליה חוץ מהאנשים שגרים בסמטה הזאת. בדיוק
שלושה אנשים: סבא וסבתא של רות מ-ד' 1, ושון. בסמטא הזאת יש
שיח גדול, שרק אני יכול להיכנס מתחתיו. ואחרי שאני נכנס לשם
אני מכסה טיפה את החור הזה מתחת לשיח עם עלים יבשים כדי ששאר
ילדים לא יבואו לשם. כל הדרך הזאת מובילה מאחורה החנות של
יוסי. יש שם עץ, עץ גויאבות.

כשרק גיליתי את המקום הזה, באמצע משחק מחבואים לא ידעתי מה זה
גויאבה. אז ניסיתי. קפצתי למעלה ותפסתי את הפרי הזה שהתנדנד לו
מאחד מהענפים. הריח ישר הגיע לאף שלי. אף פעם לא הרחתי משהו
כזה! זה היה ריח מיוחד שאין אותו לשום דבר אחר! אז כדי שאני
אוכל לתאר אותו לשאר האנשים החלטתי לקרא לו ריחטוב. ככה במילה
אחת, כי גם לא ידעתי איך קוראים לפרי הזה. אז הרחתי את הריחטוב
ושפשפתי טוב את הפרי שדרך-אגב החלטתי לקרא לו פריטוב, אז
שפשפתי טוב את הפריטוב כדי להוריד ממנו לכלוכים, ונתתי בו ביס.
אני זוכר את זה. בחיים לא טעמתי שום דבר כזה! אפילו סוכריות
הכרמל שאימא קונה לא היו טעימות כמו הטעם של הפריטוב.

אימא אומרת שפעם שון היה קבלן עשיר מאמריקה, אבל משהו קרה לו
והוא איבד את כל הכסף שלו. אני לא זוכר למה, משהו שקשור
ל"אלוכהול" אני חושב שקוראים לזה, אז אימא אמרה לי להיזהר
מאלוכהול. אני גם מזהיר את סבא מזה, כי יש לו לפעמים נטייה
לשכוח דברים. שון גר גם בסמטה הזאת. בסוף של הסמטה יש כמה
קרטונים והרבה בקבוקים, שמה שון ישן.

מושיקו לא ידע לשחק כדורגל, אז לימדנו אותו. ובדיוק בבעיטה
הראשונה שלו מול השער הוא התחלק על איזה משהו, ובעט את הכדור
כדורגל לבית-כנסת! החלון הראשי מעל הדלת כניסה נשבר וישר
התחילו צעקות! המבגרים יצאו החוצה וראו שאנחנו עומדים לייד
מושיקו, מושיקו על האדמה צווח מכאבים תוך כדי שהוא מחזיק את
הרגל שלו עם שתי ידיים והחלון מעל הדלת כניסה שבור ורסיסים
ממנו מרוסקים על שביל הכניסה. ואז יצא אבא שלי עם כדור כדורגל
והיה לו את המבט הזה.

שבוע שעבר הייתי צריך ללכת אחרי הבית-ספר לסבא וסבתא ומשם ללכת
ישר לבית-הכנסת. הלכתי לסבא וסבתא, ורק סבתא הייתה שם, והיא
נתנה לי טיפה מרק עגבניות ואז נתנה לי גם את הבגדים החדשים,
היא אמרה לי שאימא עבדה במשך חודש שלם בשביל לקנות לי את הבגד
הזה. הוא היה יפה מאד! חולצה לבנה עם כיס כזה כחול למעלה,
ומכנס לבן עם שני כיסים גדולים, כדי שאני אכניס לשם את כל
הגרושים שסבתא נותנת לי כל סוף שבוע. החלטתי לצאת לבית הכנסת
יותר מוקדם כי סבא לא היה בבית והיה משעמם מאד. לא היה אף אחד
שיספר לי איך הוא לחם נגד הערבים כשהקימו את המדינה! ואיך הוא
רץ בשדות כשמטוסים טסו מעליו והערבים ירו עליו מהגבעות! סבתא
פשוט ישבה שם וסרגה איזה צעיף. לדעתי בדיוק כשהיא תסיים לסרוג
אותו החורף יגמר ואז אימא תשמור אותו עד שהקיץ יעבור אבל עד אז
בטח איזה משהו יאכל את הצעיף הזה.

יצאתי לעבר הבית-כנסת ועברתי לייד הסמטה הזאת, ששון גר בה.
הסתכלתי פנימה וראיתי שהארגז של שון ריק, אז החלטתי לנצל את
ההזדמנות וללכת לעץ הפריטוב שלי. ניכסתי דרך החור הזה של השיח
דיי בקלות, הוא נראה טיפה יותר גדול וזה היה טוב מאד כי לא
רציתי ללכלך את הבגדים החדשים שלי. אבל בדיוק כשהתחלתי להתרומם
מהזחילה ראיתי שם רגליים!!! איזה פחד זה היה! הרמתי את הראש
וראיתי את שון! אוכל מהפריטוב שלי! הוא הסתכל עליי ואז הוא נהם
עליי וחתיכות פריטוב ניתזו מהפה שלו לכל עבר! אני ישר התחלתי
לצרוח ורצתי פשוט דרך השיח הזה, בדרך שמעתי קול קריעה, אבל לא
שמתי לב לזה. רצתי עד הבית-כנסת בזמן שאני צורח ואז ראיתי שם
את אבא שלי בדיוק לוחץ יד לאבא של יצחק. כולם הסתובבו בבת-אחת
לכיוון שלי ואבא שלי שכשראה אותי הפה שלו ישר נפתח כאילו הוא
מחקה אותו צורח שם את שתי הידיים שלו על הראש ונראה מאד מסכן,
אבא של יצחק ישר התחיל לצחוק ואחרי שנייה כל שאר האנשים שהיו
שם גם התחילו לצחוק.

אבא לא מרשה לי לצאת החוצה במשך חודש בתור עונש. היום הוא חזר
הביתה וכשהתיישבנו לאכול הכול היה כרגיל, אימא שאלה את אבא איך
היה בעבודה, אבא אמר שכלום לא השתנה - כמו תמיד, אבא שאל את
אימא איך סבא וסבתא אימא אמרה שהכול בסדר, אבא שאל אותי איך
היה בבית הספר ואמרתי שהכול היה טוב. ואז אבא שאל אותי על
מושיקו. אמרתי לו שהוא עדיין בגבס והוא לא בא לבית הספר כי אין
לו איך ללכת. אז אבא שלי אמר לאימא שלי שמצאו את העץ, ועקרו
אותו אתמול. אימא נראתה מאד מופתעת. אני ישר שאלתי איזה עץ, אז
אבא הסביר לי שכמושיקו נפל ושבר את הרגל הוא התחלק על גויאבה.
אבל כולם ידעו שאין עצי גויאבה בשכונה שלנו אז זאת הייתה
תעלומה מאיפה הגיעה גויאבה ועוד למשטח המשחקים של הילדים! אז
היום מצאו את העץ הזה, והוא היה לייד איפה שהסבא וסבתא של רות
גרים, אתה יודע איפה זה? לייד איפה ששון מסתובב ...

זה היה היום שלמדתי איך המבוגרים קוראים לפריטוב.
ויותר גם לא אכלתי פריטוב, או איך שהמבוגרים קוראים לזה
"גויאבה".