יושב מרחק בן-אדם מהבן-אדם הכי יפה בחדר.
יש לה גוף של ים ופנים של חול.
בחוץ מדברים על גשם ופתאום אני לא יודע איך לדבר.
שהיא זזה,היא זזה בדיוק כמו הגשם,
מטפטפת עליי כתמים.
ואני מתלכלך
מתלכלך ואוהב את זה...

--הלכתי אתמול אחרי דפיקות הלב שלה
 והם,
 מסתבר,
 הלכו אחרי מישהו אחר--

תביני,
העיר הזאת כמה שהיא קטנה ככה היא משוגעת.
ואנחנו בתוכה,
אני ואת.
וכמה שזה מוזר לך; אני מרגיש שיש בינינו קשר.
תראי,
עכשיו זה נראה לך מוזר.
גם לי,
גם לי זה מוזר.
אבל אני מרגיש את זה.
את מרגישה גם תגידי?
את מרגישה?