לרקוד,
הרצון לתזוזה גדל אצלי ומתפשט בכל ר"מח אבריי,
אולי אפילו מתישני לאיטו, מטשטש את מוחי בניחוח נעים,
כמו סם.
טם...טם....טה-טם...
והמוח משותק ולא מעביר את מסריו לגופי, ולרקוד איני יכולה.
נשאר לי רק הדמיון.
הניחוח המתקתק דמוי הפריחה מתפוגג
ונשארת רק התחושה המרה של חוסר האונים.
בלי שליטה, בלי תנועה, בלי חשיבה.
הזיכרון נשאר כהד של מה שהיה:
עטוף במילים יפות ורעד של צלילים גדולים
כשרק הרטט נשאר מהם.
המוזיקה נשארת והרצון ממשיך, אך הגוף לא נשמע.
טם...טה-טם...טה-טה-טם...טה-טה-טם...
הבס נשמע בתוך עורקיי, מתחבר לד-פי-קות ל-בי.
הדם הזורם בי מנסה להעירני, וגופי נשמט כמו ללא רו...ח...
ח...יים...
מלחמה קשה מתנהלת שם בפנים, והצופה מבחוץ לא יוכל להבינה.
טם...טה-טם...טה-טה-טם...
רגל אחת עושה את צעדיה הראשונים לעבר החופש,
ורעד של התפרקות עובר בכל גופי
עוד רגע, ועוד ניסיון, ועוד לחישה רכה לעבר השאיפה
ואני שם, רוכבת על כנפיי הדמיון, הרוח,התנועה.
רגל שנייה מתחילה לזוז, מחשלת את זוגתה,
אוזרת אומץ ונותנת דחיפה עזה קדימה
וכמעט ששולפת את כל הגוף מאיזונו;
נגיעה אחת קטנה יותר מדי וכל המאמץ הזה יורד לטמיון
הניחוח שוב מערפל את המוח ומנפץ את השאיפה שנהייתה לאשליה.
טם... טם... טם-טם-טם ....טה טה טם...טה טם טה טם טם...
לרקוד.
אתם מוזמנים להגיב,
תודה. |
