עלה שלכת מתעופף,
עיניי נודדות הצידה,
שוב הזמן חולף,
והמחשבה הזאת הרעידה,

אני כאן בפינה על החול,
צעקתי לכולם מן הלב,
ושוב עיניי נדדו אל התכול,
אל הים שאותי כה אוהב,

רוח סערה ודמעות הגשם זולגות,
אלוהים גם בוכה,
אבל הטיפות לא מפסיקות,
אלוהים גם בוכה,

הכל יבש ולא נותר סימן,
העולם נשאר אותו העולם,
אלוהים בכה אך זה היה מזמן,
מעניין מאד מה חושבים כולם,

גל מתנפץ על החול הרך,
הרוח קרירה ומצמררת מעט,
מתרחקים, מתרחקים וקר כל כך,
מנסים להתחמם בעזרת הלב לאט,

אך הלב לא מאפשר,
הוא לא מאפשר לאהוב,
הקור כה קר וחודר,
ולכן קשה להחזיר משוב,

אני כאן בפינה על החול,
צעקתי לכולם מן הלב,
ושוב עיניי נדדו אל התכול,
אל הים שאותי כה אוהב.