אני יושבת על המיטה ובוהה באוויר. עושה חשבון נפש על יום ארוך
שנגמר. מעליי מנורת לילה קטנה מאירה את החדר, מוסיפה ללחות
ולחום של החוץ עוד כמה מעלות לסיוט. סובלת מהחום של השפלה
וחושבת לעצמי, זה כלום לעומת החום של חיפה. אני חושבת מה לכתוב
ליומן שלי הלילה, האם לשקר ולכתוב שעבר עוד יום שגרתי ונהדר,
או לכתוב את האמת, שגם היום, כמו היום שעבר, נשבר לי הלב...
האהבה שלי שעתיים וחצי נסיעה ממני, רחוקה מאות קילומטרים של
פקקים, תאונות וכבישים מתפרקים. עולם שלם מפריד בנינו, אבל
עדיין לא איבדנו תקווה. ממשיכים לאהוב, כאילו בסוף תבוא איזו
תמורה. עשינו הכול בשביל להיות ביחד, אבל אפילו הכול, כבר לא
מספיק טוב בשביל כלום בארץ הזאת.
אז חיים עם מה שיש, פעם בשבועיים נפגשים, מתאהבים מחדש ליומיים
שלושה וחוזרים הביתה. זאת אהבה, אהבה ראשונה, כזאת שלא מוותרים
עליה. זאת אהבה מושלמת, אם לא היו בה כל כך הרבה חסרונות, אהבה
מלאה געגוע ותקוות...

ואני כותבת... יומן יקר, היום הייתה אצלי חברה. שעה-שעתיים היא
דיברה על עצמה, סיפרה לי כמה היא הייתה רוצה לזיין ידיד שלה
שמסתובב לה בין הרגליים כבר שנה שלמה. וכשהיא שמה לב שאני בכלל
לא איתה, אלא שקועה באיזה עולם דמיוני שלעולם לא יהיה קיים
במציאות, היא נזכרה לשאול אותי מה שלומי? איך אני מרגישה...
שאלתי את עצמי אם לשקר ולהגיד לה שעבר עליי עוד יום שגרתי
ונהדר, או לומר את האמת, שגם היום, כמו היום שעבר, נשבר לי
הלב. כי האהבה שלי, שעתיים וחצי שעות נסיעה, רחוקה ממני מאות
קילומטרים של פקקים, תאונות וכבישים מתפרקים, ואני כל כך רוצה
להיות איתה.
לחברה הזאת האמיתית היחידה, אני לא מסוגלת רק לחייך ולשקר
שהכול בסדר. אצלה זה רק אמת ושום דבר מלבד האמת.
היא מנסה לעודד אבל בעצם עושה פעולה הפוכה, מצליחה לדכא אותי
ברגע האחד שלא חשבתי על האהבה. ואצלה השאלות באות בסדרה- קודם
כול איך אני מרגישה? ואם הכול בסדר חוץ ממה שלא בסדר? אחר כך
זה כבר שאלות עמוקות יותר, אם טוב לי או רע לי? אם אני מאושרת?
אם אני מתגעגעת אליו שם בצפון הרחוק? ואז היא מסכמת את עצמה
ואומרת שבטח קשה לי, שהאהבה שלי כל כך רחוקה, וחושבת שבזה היא
עשתה את שלה.
היא ניחמה כמו חברה טובה.
אז אני מספרת לה כמה כואב לי הלב שנשבר שוב, והיא מחייכת חיוך
אופטימי ומבטיחה שהכול יסתדר. שאם נמשיך לאהוב, בסוף תבוא
תמורה.
כמה שעות אחרי זה היא הולכת הביתה ושוכחת את כל השיחה. משאירה
אותי לבד במיטה, ברקע ברי סחרוף שר על חלום כחול שהיה לו ועל
ניצוצות של אהבה, ואני חושבת על האהבה שלי, שעתיים וחצי שעות
נסיעה, רחוקה ממני מאות קילומטרים של פקקים, תאונות וכבישים
מתפרקים.
כמה אני רוצה להיות איתו עכשיו...