סיפור ללא התחלה וללא סוף. אם יש לכם רעיונות אני אשמח
לשמוע...

מביט בה. בפנים אוחז את הדמעות בכוח שלא יצאו. דמעות זה סימן
של חולשה, היא אמרה לי פעם, ועוד אמרה על עצמה - אני האדם החלש
ביותר, כל הזמן בוכה. בגלל זה היא צריכה לעצמה גבר כמוני, שלא
בוכה לעולם, לא בוכה אף פעם.
יושב על קצה המיטה בראש מורכן, מביט בה, האהבה של חיי. אני לא
יכול להביט לה בעיניים יותר, היא כבר לא שלי עכשיו.
בין זרועותיה, תינוק קטנטן, חודש-חודשיים בעולם הזה, אוחז בשתי
ידיים קטנטנות שד גדול, מוצץ חלב מגוף אימו. יש משהו מאד סקסי
באימהות, אני חושב, או שמא אולי זאת רק היא, האימא הספציפית
הזאת, האימא הסקסית היחידה.
אולי זה רק בגלל שאני עדיין אוהב אותה?

זכרתי אותה בדיוק כפי שהייתה לפני שנה כשראיתי אותה בפעם
האחרונה. אך הגוף הנשי שהשתדלתי לזכור בשלמותו השתנה לגמרי.
השדיים הזקורים הגדולים הפכו שקי חלב כבדים נפולים, הישבן הקטן
שכה אהבתי להחליק את ידיי לאורכו התעגל והגדיל מימדיו, והבטן
שהייתה פעם שטוחה לחלוטין בלטה עתה אפילו תחת לשמלת הבד הרחבה,
שנלבשה בכדי להסתיר את כל השינויים שעיני רואות.
היא תמיד הייתה יפה, אבל האימהות הפכה אותה זורחת, כאילו השמש
העניקה לה במתנה לכבוד אימהותה מספר קרניים חלשות, שיאירו אותה
באפלולית של אושר תמידי.
רק לפני חודש היא שכבה על מיטה בבית החולים, קיללה בשמו של גבר
אחר שזרע בה חיים, וילדה את הילד הזה שהיא אוחזת בידיה עתה.
אני תוהה, אם היא עדיין אוהבת אותי? אם היא עדיין חושבת עליי
כמו פעם?
עכשיו חייה סובבים חיתולים והנקות. בוודאי אין לה זמן מיותר
לחשוב על אהבות ישנות...
עיני התינוק עצומות והוא יונק לתוכו את אהבתה של אימו בדממה,
כמה הייתי רוצה שיהיה שלי, שאני אהיה אביו ואני אהיה בעלה של
אימו, וביחד נהיה משפחה מושלמת, ואני אתן לשניהם הכל - את כל
העולם...
אבל התמונה המושלמת הזאת הייתה תלויה על הקיר בבית של גבר אחר
ולא שלי.
"לחשוב שרק לפני שנה היית שלי", אני מעיז לדבר אליה, והיא
תוקעת בי מבט שליו. היא השלימה עם הפרידה שלנו, עכשיו יש לה את
הילד הזה שירצה אותה. "ורציתי אני לתת לך את כל מה שאי פעם
רצית, משפחה". אני ממשיך לדבר והיא שותקת. היא כבר שמעה את כל
זה לפני שנה. עכשיו היא כבר לא מתרגשת ממה שיש לי להגיד לה.
אבל כשבאה אליי, נשאה כבר את הילד שלו, והאהבה הגדולה שהייתה
יכולה להיות לנו, נגמרה תוך כמה חודשים, בשבילה - כאילו לא
הייתה מעולם.
"אני חייב לדעת, אני חייב שתסבירי לי בהזדמנות זאת, איך אפשר
לוותר על אהבה? איך מצאת את הכוחות לעזוב אותי ככה ולחזור
אליו, אל ההוא שכבר הפסקת לאהוב, ונשבעת לי כך עשרות פעמים?"
היא מרכינה ראשה מטה אל הילד שבין זרועותיה - הוא התשובה. היא
מוכנה לעשות בשבילו כל מה שאני מוכן לעשות בשבילה ויותר. האושר
שלה, לא היה חשוב לה יותר - היא הייתה צריכה לדאוג שהוא יהיה
מאושר עכשיו.