{הדיאלוג הנ"ל התרחש בשנת התשנ"א, 1991 למניינם ברחוב הרב קוק
אי שם בנתניה האפלולית}

- ש', אתה יכול לבוא רגע?
- שניה, עוד מעט, יש לי שיעורים בדינים ועוד לא עטפתי את חוברת
חגים עם העטיפה של הרובוטריקים
- עזוב אותך מדינים, בוא הנה, זה משהו שעוד לא שמעת בחיים שלך,
יאללה בוא הנה
- אבל המורה אמרה ...{נקטע}
- {קוטע} עזוב מה המורה אמרה, מה אתה דואג שלא תתקבל יום אחד
לביה"ס "בר אילן"? יש פרוטקציות עם סבא ואמא, בוא כבר!
- טוב אני בא, נודניק.

הייתי אז תלמיד כיתה ה' בבית ספר ישורון {או כמו שנקרא בפי כל
המגניבים "שורון"} ובאמת שהייתי צריך לסיים את שיעורי הבית
בדינים ולעטוף את חוברת חגים {כבר אמרתי לכם באיזו עטיפה ?}
כש-ש' קרא לי לחדר שלו, אני נורא אוהב את ש' והוא ממש כמו אח
גדול בשבילי {בעצם הוא באמת האח הגדול שלי...}, מעניין מה הוא
רוצה להראות לי...

משחר ילדותי אהבתי מוזיקה, אמא ואבא אמרו לי שהחסידה שהביאה
אותי היא נצר למשפחת טנורים מפורסמת מקוויבק שבקנדה ומשם
קיבלתי את האהבה לדבר, אבל אני חושב שהם סתם המציאו את זה כי
אין דבר כזה חסידה... שמגיעה מקוויבק, אין חסידות משם, זאת סתם
שמועה רעה.
אבא ואמא אמרו שזה יפה כתחביב אבל כדאי שאני אלמד מחשבים כי
"זה העתיד", כן, בטח, מה הם כבר מבינים...

- נו ש', הגעתי, מה כ"כ חשוב שיותר מעניין משיעורי בית בדינים
ועטיפת החוברת שעשיתם תהפוך אותי לאהוב המורים ותסלול את דרכי
אל כניסה למסיבות הפרועות של כיתות ו' עם האליל צ.דרדיק
{נסחפתי מעט...}?
- אח של ש', חבר שלך הביא לי דיסק לשמוע, ללהקה קוראים "guns
and roses"  שזה רובים ושושנים בעברית... {נקטע}
- {קטעתי אותו} מה אתה חושב שאני לא יודע מה הפירוש? למדתי את
זה עם ע.גולדמן ממזמן, אנחנו עכשיו ב-present progressive
- יופי, יופי, עכשיו בוא תשמע אותם יחד איתי, פעם ראשונה שאני
שומע את הדיסק, הוא רק אמר לי שזה "רוק כבד", חכה, אני אשים את
השיר הראשון, קוראים לו "right next door to hell" שהפירוש של
זה - ממש דלת אחת מגיהנום בעב... {נקטע שוב}
- {קטעתי שוב} יודע, יודע , שים כבר!
- אני שם, תירגע, אתה מוכן?

עניתי בחוצפה לא אופיינית לאחי הגדול ממני בשנים וחוכמה, פשוט
כי לא הבנתי מה כבר צריך להיות כ"כ מוכן לשיר, מה זה? ספירת
העומר? בטח שאני מוכן, ובכלל איזה שם מצחיק זה "רוק כבד", מה
כבד בו? זה בטח סתם שיא מעפאן, נו, ניתן ל-ש' להשמיע את שלו
ואז נחזור לגליל הצבעוני עם התמונות של הרובוטריקים האהובים.
ש' לחץ על כפתור ה-PLAY

מה שקרה אח"כ אפשר להגדיר כבריחה המונית {למרות שהיינו רק
שנינו } לעבר החדר של אבא ואמא שיצילו אותנו, הרעש שלפתע פרץ
מהרמקולים כ"כ הפתיע אותנו, ואחרי שניה קצרה של הלם שנמשכה
כנצח נסנו על נפשנו.
הלהקה כנראה חייכה לעצמה מעבר לטייפ והמשיכה לנגן בקולי
קולות.
עכשיו לפחות הבנתי מה כ"כ כבד ברוק?...
הקולות רדפו אותנו לחדר השינה, איזו עוצמה, איזה כוח בוקע
מהרמקולים, ש' סיפר לי תוך כדי שאנחנו מתחבאים מתחת לשמיכת
הפוך שלאחד מחברי הלהקה קוראים "slash", מי קורא לילד שלו בשם
"לחתוך"? ו "excel rose"  excel  זה שם של תוכנת מחשב, לא?
חבורת מטורפים.
לאט לאט חזרנו למקום הזוועה/ההתרחשות, אתם יודעים מה? בעצם, זה
נשמע דווקא די יפה...

מאז אותה תקרית טייפ מצערת השתנו חיי לבלי היכר, לא יכולתי
להפסיק לשמוע את "הרוק הכבד", מבוקר ועד ליל הקשבתי בקולי
קולות ובצעקי צעקות את guns and roses ,metallica  ועוד,
התמכרתי.
למסיבה הפרועה של צ.דרדיק מעולם לא הוזמנתי, האנגלית שלי
השתפרה פלאים ואת ה-unseen  של ע.גולדמן על השיר sound of
silence  פתרתי בשניות, השפה שלי קצת התקלקלה ועברה לניבולי
פה, גסים יותר או פחות - העיקר שיהיו ניבולים, הרי ככה גם נאמר
והושר בשירים אז...
אני חושב שמאז אותו רגע בריחה איום שבו רצתי לחפש מחסה אצל
אבא, אמא, או אפילו החסידה הקנדית המזמרת התעצבה אישיותי ואני
כפסע אחד מאבדון מוסרי, ממש דלת אחת מגיהנום.
ומדי פעם אני עובר ליד החדר של ש', מחייך, נזכר בלהקה בחייכה
מעבר לטייפ כשראתה אותי בורח, היום אני כבר לא מפחד מהם, היום
אני הם...

{הדיאלוג הנ"ל התרחש ב-2001 התשס"א למניינם ברחוב התנאים אי שם
בנתניה האפלולית}
- ש', אתה יכול לבוא רגע ?
- שניה, @#$!, עוד מעט, #$@%!, יש לי שיעורים בקוואנטים
- עזוב אותך מקוואנטים, בוא הנה, זה משהו שעוד לא שמעת בחיים
שלך, יאללה בוא!
- אבל עכבר מעבדה אמר... {נקטע}
- {קוטע} עזוב אותי מהעכברים שלך, מה אתה דואג? שלא תסיים את
התואר יום אחד ותמצא עבודה? יש פרוטקציות עם ניסר ומיקי
- טוב, @#$%, אני בא !#%&$, נודניק

וכך גיליתי את הדואט המופלא של ל.בנאי ור.בר "יש לי סוס יאור
נורבגי"...


{כל קשר בין המציאות לדמיון על אחריותכם בלבד, עמכם הסליחה}