שוב היא חוששת מאנשי המסכות...
שוב היא יוצאת במלחמת נגד,
כדי שיעלמו - כדי שיהיה יותר טוב,
שנהיה פחות מזוייפים,
שנהיה כמו שהטבע ברא אותנו - חלשים.
אך כשתסיים את העניין,
או כשתפנה אל מקום אחר,
אז אז נראה את המסכה שלה - מונחת על עורפה,
צוחקת ומחייכת - מסגירה אותה.
אותו צדק שהעמידה מולה -
עומד עתה מול מסכתה,
ונגרר אחריה מבלי שהיא רואה.
ואנו - שותקים - כי למסכותינו
אין פה במקומו על הפנים.
נגזר עלינו לחיות עם אותם המסכות,
כי זהו כוחנו וכך נוכל לשרוד.
ואותה נערה - אינה יודעת הדבר,
כי על עורפה שוכן חטאה.
והיא הפגיעה, המסכנה, הבודדה
כי אין אנו אלה הפוגעים בה
אלא זו היא עצמה...
היצירה שגרמה לי לפתוח את העמוד הזה...
הכעס שהיה בי כלפייה וכלפיי היה גדול מדי - הייתי חייב למצוא
מקום חדש לצעוק בו על הכאב. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.