בתקשורת הספורט יש הנחה כוללת שספורטיוי היא תוכנית משובחת,
ושהיא עושה חייל אם הגילויי הספורטאים הצעירים ונתינת במה
לספורטאים אלו. כל זה טוב ויפה ונכון. אבל איכשהו היא אף פעם
לא הצליחה למשוך אותי אישית. ותמיד תהיתי למה. בזמן האחרון
הגעתי גם לכמה מסקנות בנושא:

1. התוכנית הזאת מוצגת באופן מאוד חפיפניקי,כאילו לא רצו
להשקיע יותר מידי בהפקה ועשו אותה בשוט אחד. בשנים האחרונות
היה מופקד על הגשת התוכנית הבדרן המבוגר והאיכותי מוני מושנוב
שיש לו קבלות על הקריירה שלו מהודו ועד כוש, אבל למרות זאת
ולמרות שהוא אוהד ספורט נלהב אין זה אומר שהוא יצליח להיות
מגיש תוכנית ספורט טוב. אחת הבעיות שהיתה לי איתו שהוא לקח את
הכל יותר מידי בקלות ולא אמר כלום על כלום, ובנוסף לזה היתה לו
את הבדיחה בלי הסיום שאותה הוא גרר לאורך כל העונה ואפילו קידם
את התוכנית איתה. אז יופי, זה היה מצחיק בערך לאיזה שתי שניות
בתוכנית הראשונה ומאז זה כבר הפך לפתאתי. ואי אפשר שלא היה
לחשוב שמוני מפחד שברגע שהוא יגמור את הבדיחה היא לא תהיה
מצחיקה וכך גם תיגמר הקרירה הפאנטסית שלו (טוב אולי קצת הגזמתי
כאן).
העונה התעשתו קברניטי התוכנית והחליפו את מוני בטאלנט חדש -
שמעון גרשון. אך אבוי מה היו הפעם הסיבות להחתמתו? בוא נראה
איזה קישורים הוא מביא איתו: הוא בלם מצוין, הוא יודע לבעות
פנדלים טוב, הוא יודע לשיר (מסתבר), אישתו כוסית ומגישה בערוץ
המתחרה. והוא יודע לדבר יפה (יחסית לכדורגלן). וכל הכישורים
האלה לא עוזרים לו בשיט בזמן התוכנית כפי שניתן לראות.
לבחור החמוד הזה אין מוסג אמיתי בספורט, לדוגמא, היה לו מאוד
קשה לומר את המונח המסובך פנאתיינקוס. והיה לו הרבה יותר קשה
לשאול שאלות נורמליות את עודד קטש. למרות שהוא נתן לו הרבה
פתחים לזה, הנה כמהקטעים מהשיחה:
גרשון: מה אתה עושה עכשיו כשאין כדורסל?
קטש: רוב הלו"זשלי צפוף בניסונות לחזור ובשאר הזמן אני עסוק
בכל מיני דברים אחרים.
כאן הייתי מצפה ממנו לשאול מה זה דברים אחרים? אבל לא. כאן בוא
עובר לקלישאות:
ג: מה יקרה ביום חמישי במשחק בין מכבי לפאתנייקוס?
ק: יהיה לי קשה אני אוהב את שניהם...
ג: אתה תגיע למשחק?
ק: לא, אני לא יכול להגיע למשחק כזה, זה קשה לי. בכלל יד אליהו
קשה לי.
וכאן במקום לחקור אותו על התחושות שלו ועל המחשבות הוא ניגש
לעוד קלישאה:
ג: אז בעד מי תיהיה?
ק: ברור שכולנו מכבי...
יופי הישג עיתונאי ממדרגה ראשונה לשמעון. קטש מכביסט צהוב. אני
בטוח שזה יהיה רשום באותיות זהב ברישומי הקרירה התקשורתית שלך,
גרשון.
לאחר מכן מחליף את קטש הדמות האולטימטיבית עמיר פלג (שגם אליו
נחזור מאוחר יותר). ולאחר דבריו אומר גרשון בחיוך שמזכיר את
אבוקסיס אחרי עוד תאקל מחסך קריירה שהוא עשה עכשיו. ושמעון
המתמוגג שלנו אומר: זה היה מעולה. ואז הוא מסיים את השידור ועל
האולפן מוטל צל ענקי והכתוביות רצות משמאל ושמעון שלנו משתרע
על כיסאו עם ידים על העורף וחיוך של : מלי פה מתחת לשולחן לא
יכולה כל כך לדבר... והתוכנית נגמרת. אכן שמעון הייתי
מעולללללה.

2.בכל שנות התוכנית התחלפו המגישים והיו שם המון ספורטאים בעבר
ובהווה, ממוטל'ה שפיגלר ועד ענת פבריקנט. אבל משהו אחד לא
השתנה, מישהו אחד שם לא זז מילמטר. ניחשתם נכון - עמיר פלג. לא
היה ברור לי למה. הרי הוא לא מוסיף שום נפח מיוחד, את התפקיד
שלו היה יכול לעשות מישהו אחר ביתר קלות וביתר הצלחה ובנוסף
לכל זה הוא פשוט לא מצחיק (ועוד לא דיברנו על כמה הוא מעצבן).
מה שעמיר פלג עושה לעיני הצופים זה פינת סאטירה בועטת (אלק),
אם חידודי לשון ובדיחות על חשבון כוכבי הספורט שלנו.
כשחושבים עליו אז לא ברור למה הוא נשאר, אבל אם נשארים לסוף
הכתוביות אפשר ליראות שעמיר פועל גם בנוסף בתוכנית בתור מייעץ
ותסריטאי. אז יש לי בישבילך עצה, מר פלג, משהו שיגרום לתסריט
ולתוכנית להראות יותר טוב. תחליף את עצמך וכמה שיותר מהר יותר
טוב!!!