ישנם ימים שבהם פשוט לא כדאי לקום מן המיטה בבוקר. או בצהריים,
או בערב, תלוי בשעות בהן אתה הולך לישון.
ישנן מאות שלא כדאי להיוולד בהן. נניח המאה הארבע עשרה. אם יש
מאה אחת שלא הייתם רוצים להיוולד בה, הרי זוהי המאה הארבע
עשרה. תארו לכם שחשקה נפשכם לצפות בסרט, ואתם בני המאה הארבע
עשרה. אין שום סרט בקולנוע!
והבעיות של המאה הזו לא מסתיימות בעולם הבידור. נניח שאתה ראש
ממשלה של מדינה אירופאית מובילה ורוצה לפרוץ במלחמה כוללת. אי
אפשר, כי עוד לא המציאו אז את הצבא הסדיר! היו שלושה ספרדים
שיכורים עם שלט, "כאן עושים מלחמה בזיל הזול".
ולא היו אז אז תכניות טלויזיה עם הומור נמוך ודוגמניות נאות
לעין בלבוש מינימלי. ולא היה פופקורן, ולא חולצות טריקו עם
הדפסים משעשעים, ולא נעליים עם כריות אויר ולא מחשבים ניידים.
אבל הגריעות שבמאה הארבע עשרה לא מסתיימת בכך. כן, יש עוד!
המאה הארבע עשרה היתה מאה מתוסכלת נפשית. כל בני המאה הזו היו
מתוסכלים מכך שהם נולדו במאה הכי דפוקה שהיתה אי פעם, ולכן
הרביצו זה לזה לעיתים מזדמנות בחפצים קהים וכהים. תארו לכם, לא
רק לחיות במאה שאין בה פיצות, אלא גם לחטוף כל הזמן מכות בראש.
מן יום העצמאות שמתמשך על פני מאה שנים. כמובן שלו היו בני
המאה הארבע עשרה חכמים מספיק על מנת לא להוולד בה, היה נחסך כל
אותו התסכול. מכיון שהם לא השכילו להיוולד במאה אחרת, נאלצו
להפנות את מירצם לאפיקים שליליים, חברות באינקויזיציה למשל.
ולכן אני פונה אליכם בכל לשון של בקשה (מלבד אמהרית. באמהרית
אני לא פונה), ומקוה שתתחשבו בבקשתי המלומדת להפליא, המנומקת
היטב והמואכלת מידי בוקר, צהריים וערב: אל, אני חוזר ומדגיש,
אל תקומו מהמיטה. חיסכו מעצמכם את התהיה המתבקשת, מה היה
קורה אילו לא קמתי היום. הבה נישאר כולנו במיטה, ביחידות או
בצוותא, איש איש ונטיות ליבו, נצפה בחברותא בשקיעתה המפוארת של
הציויליזציה ונודה על כך שלא יצאנו לאויר העולם במאה הארבע
עשרה, מאה ללא משקאות מוגזים.