|
הבט ותראה, לא יודעת מה קרה.
מרגישה שזה קר.
משהו השתנה.
כל החם והדאגה
רצון להיות
רצון לבעור
כבה
קצת. כמו לא היה
כמו לא נזרע מחדש
לא נקצר.
הונח בקערה.
למאכל. להנאה.
מגע של חיך ולשון
טעימה ובליעה.
הבט ותראה, זה אבד.
זה קצת הלך מפה.
נפרד.
והחור גדול יותר מתמיד
חלונות פתוחים לרווחה
בשאלה.
רוח קרה חודרת.
משהו השתנה. |
|
|
פרגן היא אמרה
לי פרגן
היוצרים הללו
יודעים לעצבן
פרגן כל עוד את
יכול,
כמה כבר אפשר את
זה לסבול,
שום דבר לא
נותר
מכבודך
המנוכר,
וממחר בחמש
ושלושים עת
יצירותיך החדשות
פה עולות,
תפתח דף חדש
תפרגן לחדש
ותמצא חרוז יותר
נחמד...
ק. מרכוס, צאר
רוסי, בקאבר
ממלכתי, לפי
בקשת רעיתו נקרא
לה אחותי. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.