אחרי שנישק וזיין את החיילים שלו (היי! הם לא זולים! עשר שקל
לקילו!), וקיבל את ברכתו של קוגל, זקן השלוגלוזים, יצא לוטראק
למסע המפרך של מציאת לוק, והשמדתו!!
יצאו אם כן לוטראק וכל הגדוד שלו לדרך. בגדוד היו 3 חיילים -
מיץ, פיץ, וקרוליים.
מיץ היה אבא של קרוליים, וקרוליים היה האח התאום של פיץ, שהיה
דוד של מיץ, שאבא שלו היה הבן של קרוליים שקראו לו פיץ.
וכך יכלו חברי המשלחת לדון בעצי המשפחה המסתעפים והמסתבכים
שלהם, בעוד הם הולכים לאיבוד.
עברו כבר שלושה ימים, וצבאו של לוטראק יצא מזמן מיער מולירו,
וחצה את ים השיבולים (כן, זה מהשיר) שהיה בקצהו הדרומי של
היער.
הם גם עברו כבר מעל הרי הפלאפל, ודרך בקעת השווארמה (שנקראת גם
עמק אינשונרא), והגיעו עד לביצת המרשמלו הגדולה, שבפאתי ארץ
שומקפו.
משהגיעו לביצה, התפתח ויכוח חריף בין מיץ ללוטראק באשר לדרך
שבה כדאי לעבור את הביצה.
מיץ הציע לעבור בתוכה, או לשחות, או לשוט, ולוטראק העדיף לעבור
מסביבה...
בלהט הוויכוח הצטרפו גם פיץ וקרוליים - פיץ הציע לעבור מתחת
לביצה, וקרוליים הציע לדון בעצי המשפחה שלהם עד שהיא תתיבש...
כך הם התווכחו יום שלם (וגם לילה אחד) ובכלל לא שמו לב
שלוויכוח הצטרף עוד קול - קולו של פרימוק, התפלץ שחי בביצה,
והתעורר לשמע הוויכוח.
פרימוק דגל ברעיון הפשרה - הם יוכלו גם לשוט, גם לדבר על עצי
משפחה, וגם לעבור מתחת לביצה. איך? פשוט מאוד! הוא יאכל אותם!
כולם הסכימו להצעתו של פרימוק, חוץ מלוטראק - שהרי הוא רצה
לעבור מסביב לביצה, והרי פרימוק לא יוצא מהביצה...
חשב לוטראק, חשב וחשב, ונזכר במשפט שאמא שלו אמרה לו כשהוא היה
קטן - "אם אין מנוס, ריקוד גשם!"
במוחו של לוטראק עברה מחשבה על כל הבקבוקים שאמא שלו הייתה
מרוקנת (אל הגרון שלה) ועל איך שהם השפיעו עליה, אבל הוא הדחיק
אותה כדי להזכר בריקוד הגשם המסורתי של השלוגלוזים.
ובעוד חברי הגדוד מחליטים מי ייאכל ראשון, החל לוטראק לרקוד את
ריקוד הגשם. ומייד - ירד גשם של גרנולה מהשמיים, וכיסה את פני
הביצה כריצוף חגיגי (ואכיל)
כמובן שפרימוק טבע מיד בשצף הגרנולה שכיסה אותו, ועצובים אך
לא-רעבים (ולא נאכלים) חצו חברי המשלחת את הביצה המכוסה
בגרנולה, אל עבר הלא נודע שבארץ שומקפו...

[טוב, אז לא הגבתם לפרק הראשון. אז מה!! החלטתי לפרסם את השני
בכל זאת. אולי לזה כן תגיבו.
ד"א - מי שלא קרא את הראשון - מומלץ שייקרא אותו לפני זה]