לפניי כמה ימים שאלתי את סבתא שלי "מה קורה?"
והיא ענתה לי : "יהיה טוב, יהיה טוב... עם השנים." סבתא שלי בת
76... הטוב היחיד שיבוא עם השנים זה שכבר לא יהיה!
אני נוטה לסמוך על זה שבסוף יהיה טוב אבל במשפט אחד של סבתי
הצלחתי להבין שאולי הסוף יהיה טוב, אבל אני לא מוכנה לחכות
לסוף כדי שיהיה טוב! ואם לא אני אעשה לי טוב עכשיו בעולם הזה
לא יהיה לי טוב.
אני בת 16, ומחכה שההורים שלי ירדו ממני, שבית הספר ירד ממני,
שהילדות שלי תרד ממני, ואני חושבת שאז יהיה לי טוב...
חברה שלי בת 20, היא מחכה שהצבא ירד ממנה, שההורים ירדו ממנה,
ששאלת העתיד תרד ממנה, ואז יהיה לה טוב...
שכן שלי בן 27, הוא מחכה שעבודה תרד ממנו, שהאחריות תרד ממנו,
שהלחץ ירד ממנו, ושהבדידות תרד ממנו ואז יהיה לו טוב...
ההורים שלי בני 40 -50, הם מחכים שהלחצים, העבודה, האחריות,
הילדים, ההורים, המשפחה, הממשלה, המדינה, המיסים, הפרנסה...
שהם ירדו מהם ואז יהיה להם טוב.

וסבתא שלי סבתא שלי בת 76... היא למה היא מחכה? היא כנראה מחכה
שהחיים ירדו ממנה ואז יהיה לה טוב...
 
שום דבר שאתה עושה בחיים שלך לא פשוט נעלם... אתה לוקח את הכול
איתך בכל צעד קדימה שאתה עושה השאלה היא מה אתה לוקח איתך
קדימה, טוב או רע?!