ארבה הוא מין של חגב, המכונה "חגב מדברי". חגב אחד בפני עצמו
לא שווה הרבה, כל מה שעובר בסביבה מנשנש אותו. לכן החגבים
המדבריים, להלן: "הארבה", מתאחדים, מחשיכים את השמיים,
ומזיינים את הצורה לכל עץ שעומד בדרכם. בלי ועדות, בלי דיונים
אל השעות הקטנות של הלילה. 2 חגבים עומדים על סלע, אחד מצרצר
לשניה: "יום יפה היום. מה דעתך שנעשה חצי מיליארד ילדים ונעלה
על איזו מדינה צפון אפריקאית?".
בימים כתיקונם, גמלי שלמה נהנים מאוד לסיים את ארוחת הצהריים
באיזה חגבון עסיסי. בשביל לעצור גמל שלמה, צריך נעל בית
וקואורדינציה מינימלית. בשביל לעצור התנפלות ארבה, האו"ם צריך
להכריז מצב חירום עולמי, ולרסס שלושת-רבעי יבשת בגזים רעילים.
כתוצאת הריסוס, הארבה משתעל בנימוס, ולאחר תשעה חודשים נולדים
הרבה ילדים כושים עם יותר מדי גפיים. ומדוע הארבה כן, וחגב
ארצישראלי מצוי לא?
משום שבין החגבים הרגילים אין תיאום, ואילו אצל הארבה יש. כל
הארבונים הקטנים בוקעים ביחד מהביצים, חמודים ורעבים. ובאפריקה
אין פיצות. לכן, הארבונים הקטנים והחמודים יוצרים חגביה גדולה,
מאושרת וצמאת דם, ויוצאים לאכול כמה מיליוני טונות של כל מה
שעושה רעש של צמח.
מספרים על הנמלה שעבדה כל הקיץ, על מנת שיהיה לה כסף לקנות
אוכל לקראת החורף, בזמן שהחרגול בילה במסיבות חשק פרועות
והשתמש בכימיקלים אסורים. עם בוא החורף, נקש החרגול על דלת
ביתה של הנמלה, וביקש מרק. הנמלה, בנימוס, שלחה אותו לעזאזל.
החרגול חטף קריזה, והתחיל לצעוק על הנמלה שהיא קפיטליסטית
מלוכלכת, ושההמונים לא ישתקו עוד. הוא נסע לבן דוד שלו בביצות
הנפלאות של קונגו, שם אירגן צבא ארבה בעל מודעות סוציאליסטית
עמוקה. הארבה עלה על הארץ, ואכל וזלל וכירסם וטרף ובלס, עשה
פיפי ליד עמוד חשמל וחזר הביתה. הנמלה פשטה את הרגל, והיום היא
עובדת בשביל החרגול. מכאן הפתגם החגבי הידוע: "לך אל הנמלה
עצל, ו--- לה את הצורה עד שאמא שלה לא תזהה אותה".