|
ואם אני ממש מתאמץ, אני נזכר
בימים בהם עוד לא הבנתי דבר
זמנים שעוד לא דאגתי למחר
ימים נפלאים שנותרו בעבר
והיום, אפילו אנסה יותר מאי-פעם
לא אצליח למצוא בדבר טעם
גם אם כאבי יותיר אותי נפעם
לא אצליח לחזור להיות כמו פעם
אז את מצבת החיים לא הבנתי
ספק אם אפילו לרגע דאגתי
שהיום אהיה מבודד בחדרי הפרטי
מטפס על הקירות וכוסס ציפורניי להנאתי
תושב התמימות הילדותית לידיי
ויותר לא אסיר אותה מעליי
אשמור עליה כבבת עיניי
אקדיש לה כל רגע מחיי
רק תושב... |
|
|
בשואה, היו
יהודים שנטרו
טינה לתפיסה של
דאגה למחר,
וטענו כי יש
לנהוג לפי "אכול
ושתה כי מחר
נמות". ואכן, הם
אכלו ושתו
ולמחרת מתו.
אדולף |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.