מחפשת ידי אוזלת הדם
עד אינך? את אינך? הרואה את?
מוחי בערפל ראשי מתכהה
בת קול אשר חייה ומותה - לא נושמת.
נוקשה יותר נפש מעורערת
בין הכתלים בכותונת - לבן
בעיניים ברק, בלובן צווחה שנותרה
שנותרה בעצמה בודדה בין פינות.
יתחיל המאבק בין השמשות
ניצולי התקפים מגואלים ברצון
יבואו, יגעו בעיניי השתיקה
יזרעו בך הרס עצמי וקול.
עד שעת אמונה פגיעה ושקר
ודפיקות לב שמבקשות מחילה
מה קלה היא דחיקת רגש
כקושי חשכת וידוא הריגה.
נועלת הדלת בפני צרה
כקדושה מעונה עת פושטת הילה
אין בת קול זורקת המפתח בדום
סוגרת בזאת את הבית הראשון. |
