אני שונא שמעירים אותי באמצע חלום.

אני שונא לקום ולהתאושש בבוקר.

אני שונא כשאומרים לי: "תנמיך את הרעש הזה!!" במקום: תנמיך את
המוזיקה שלך"

אני שונא את כל הערסים האלה שמרביצים לחבר'ה שלא מאמינים אבל
תמיד הם ישננו את עשרת הדיברות.

אני שונא את התוכי המרוקאי המתרומם בפרסומת של בזק.

אני שונא את הצבועים האלה שיילכו לאחת שנותנת, ירחיבו לה (לא)
את האופקים ואח"כ יגידו לה: זונה!
אל תתפלאו אח"כ למה קשה כ"כ למצוא בנות שפתוחות... ז"א
משוחררות עם המיניות שלהן. מפגרים!

אני שונא את הפרחות המפגרות שצוחקות מכל משפט שני שמחליפים
איתן, בגלל שהן לא מבינות את כיוון השיחה (מה לעשות שלא כולם
מומחים לאופנה וסיגריות נובלס).

אני שונא את המטאליסטים המתלהבים שבאים ויורדים על
אלקטרוניסטים בטענה ש"למוזיקה שלכם אין נשמה, רק ביטים". בטח!
בצרחות ושבירת גיטרות יש פי 10 יותר נשמה.

אני שונא להפסיד לשחקן, בשרת גרמני. נ ק מ ה!

אני שונא  את הליימרים - הבכיינים שכשאתה מנצח אותם, במקום
לפרגן הם עונים - HOW GAHY! או, המעודנים - UR 74M3.
ואולי, בעצם זה נכון, כי זה לא כ"כ קשה לנצח כאלה בכיינים שלא
יודעים להפסיד.

אני שונא כשצולפים בי.

אני שונא כשמתבכיינים כשאני צולף חזרה.

אני שונא את הליימרים-הבכיינים בשרתים שדורשים להעיף צלפים.

אני שונא את הניוביים שישר קופצים למשחק רשת בלי לקרוא את
ההוראות ומציפים ת'שרת בשאלות מפגרות.

אני שונא כשחברים אומרים שהם עוד מעט קופצים ובסוף הם לא
באים.

אני שונא שידידות לא מחזירות טלפון.

אני שונא כשאותן ידידות באות בטענות שאני לא שומר מספיק על
קשר, כשהן בעצמן בקושי מחזירות טלפון.

אני שונא ידידות שמתגרות, ומעצבנות, אבל כשמחזירים להן כגמולן
- "היי! התחת שלך גדל!!" - אז הן ברוגז חודש.  (וכן, אני לא
בוחל על שימוש בטקטיקה המרשעת הזו במקרה הצורך, MUHAHAHAHA).

אני שונא כשידידות קוראות לי נת'וש (או באופן כללי מוסיפות את
הסיומת 'וש לשמות, בלע!)

אני שונא כשמוסיפים 'שיין' למשפטים (לדוגמה - טימטומיישיין).
בלע! כבר אמרתי??

אני שונא את הבנות ש"לא מאוננות".

אני שונא את הבנות שכל בדיחה על סקס הן מפרשות כרמז לאונס
פוטנציאלי מצד המספר.

אני שונא בנות שלא נותנות (לי).

אני שונא בנות שמזייפות.

אני שונא את עצם העובדה שאי-אפשר לדעת בבטחה מתי הבנות הממזרות
אכן מזייפות או לא.

אני שונא בנות ש(כמעט) מעיפות לי סטירה כל פעם שאני מספר
בדיחות על נכים.

אני שונא אנשים שיודעים יותר שפות ממני.

אני שונא שמבלבלים בין C.F.  ל C.P.!

אני שונא את אלה ש"לא טובים בתגובות", תכתבו את ההתרשמות שלכם
מהיצירה לעזאזל!

אני שונא להכנס לתגובות של יוצרת (או יוצרת) ולראות דיאלוג
ארוך בין משמיץ משועמם וחסר-כבוד מינימלי ליוצר (או יוצרת)
ולהתגוננות או השמצות הנגד של היוצר (או היוצרת). 45 תגובות
וכולן מלחמת השמצות! על זה אני מעוניין לצטט מילת חוכמה של
דוגמנית שסיימה לאכול: בעעע!

אני שונא יוצר (או יוצרת) שלא יודעים לקבל ביקורת ויוצאים
במתקפת קללות על הסבא של הדודה מצד האמא של המבקר. מאוד בוגר!
(או יותר גרוע - נותנים למעריצים שלהם לעשות את העבודה)

אני שונא את הסיפורים השטוחים (לא שטחיים, שטוחים. כמו דיקט)
האלה של היוצרות (כן, נתקלתי בזה רק אצל יוצרות) המכילים חצי
פיסקה ותיאור ורבע (במקרה הטוב) אבל במערכת התגובות ישנן 25
תגובות, וכולן חיוביות! כי היא דאגה להזרים את כל החברות
והידידים שלה בשביל לקבל מחמאות שנונות במיוחד כמו:
"ששששששיייייוווווו איזה סוף מדהים" או "ואו כפרה
עלייך!!!!!!!! חולללללללללהההההה עעעעעעלללללללללייייייךךךךךך
ננננננננשמההההה סיפור פ33ות לגבות (המלאות בג'ל סטייליסטי,
כמובן!)"
בכיף הייתי נותן קישור לדוגמה אבל אז אני חושש שתיבת הדוא"ל
שלי תתמלא בספאם עילג בנוסח הנ"ל. עימכם הסליחה!

אני שונא שאומרים לי להפסיק לשנוא!

אני שונא שדווקא בזמן שאני מעלה יצירה, המודם שלי מאבד קשר עם
השרת של נטוויז'ין. (מה שגורם לדף העריכה שלי להראות לי
7665434 יצירות לא מקוונות...)


אני שונא את עצם העובדה שאני לא יכול לראות מי מנוי עליי.

אני שונא את הצבע של הריבוע שבו צריך להדביק את טקסט היצירה,
הוא גורם לבחילה וכאב בעיניים.

אני שונא להכנס לדפיוצר שלי ולראות שיצירה כמו PHONE CALL
שהשקעתי בה חצי שעה מקבלת דירוגים של 4 ו 5 בעוד שיצירה כמו
Attack By Night שהושקע בה יום שלם (רצוף, ללא שינה, כי הייתי
באטרף!) של עבודה ואיזון מקבלת 2... אתם מוזרים! כולכם!

אני שונא להכנס לדפיוצר שלי, לראות שהיו עוד 476764332 כניסות
חדשות, ולמרות כל התנועה... אולי, במקרה הטוב (!) יש תגובה אחת
חדשה
אז כן!
קוראים יקרים, אותכם אני הכי שונא.

נ.ב.
אני שונא אנשים כבדים וחסרי-הומור!