אני שונאת את המקום בו אני נמצאת.
פה כבר מזמן אין אמת.
אנשים אומרים לך שהם אוהבים
כי זה יפה, כי זה נחמד.
מבפנים כולנו בעצם לבד,
בודדים, מעופפים בתוך החלל הפנימי והשחור שבתוכנו.
מילים יפות כבר עוברות לידך,
כאלו הן לא שם.
כי את כבר לא מאמינה שזה נכון, ולא מאמינה בקיומן.
ואולי כבר באמת אין לך חברים.
רק פחד, בדידות והעמדת פנים
והם לא אומרים כלום,
כי לא רוצים סתם לפגוע.
"גם ככה יש לך בעיות",
אומרים ולא רוצים לשמוע.
ואולי זאת רק ההרגשה המפחידה,
שאין שם אף אחד באמת,
כולם רק הולוגרמות במשחק.
וכמו כולם, גם את.