אני בקבוק חלב,
רק בקבוק חלב,
חשבתי על זה הרבה...
בטח שאני לא שמחה על זה,
בטח שהייתי רוצה להתקדם,
מה לעשות שאני בקבוק חלב.
אני אוהבת לשמח,
אני חושבת שנולדתי כדי לשמח,
לעשות לאנשים טוב,
באמת, בלי שום יהירות...
פשוט לגרום להם לחייך זה כנראה הייעוד שלי
אבל מה לעשות שאני בקבוק חלב,
אם תתן לצמא מעט חלב בכוס זה הרי ברור שיישאר לך פחות חלב
נכון?!
אז..כנראה שאני בקבוק חלב שכזה כי כשאני נותנת שמחה ואופטימיות
אני מתרוקנת מהם.
אני משכנעת אנשים ביופי, באופטימיות ואחרי זה מפסיקה להאמין
בהם בעצמי.
אני טובה בזה, אני לא ישקר... אני טובה בלהוציא אנשים מעיר
העצב שבה הם תקועים אבל אני חייבת לשלם...
אני מתחילה לעשות בכאילו כי אני יודעת שאם העצב ישתלט לי על
הפרצוף אני ידביק בו אנשים אחרים..אז אני מחייכת לעולם כאילו
באמת מאושרת.
לפעמים אני באמת מאושרת אבל לא... משהו חסר.
אני רוצה להיות בקבוק חלב שאין לו סוף!
שיכול לתת ולשמח ולהישאר שמח בעצמו.