ראשון
לידה,
נשימה ראשונה בעולם הזה.
מבט ראשון מסביב.
צעד ראשון.
צחוק ראשון.
מילה ראשונה ומשפט ראשון.
בן זוג ראשון ובתקווה אחרון.
חוויה חד פעמית שאף פעם לא תחזור.
חוויה שתישאר בלב תמיד.
ראשון נובע מתוך אנרגיה.
אנרגיה מסתורית שיוצרת מתוך אפס, אחד.
שדוחפת חזק חזק ופתאום מתוך כלום, זה מתחיל.
מתחיל משהו שיש לו פוטנציאל להמשיך לעד.
חיים.
אני רוצה לזכור שכל "ראשון" זה חיים,
זה מתנה גדולה מאלוהים.

התלהבות
פתחתי עיניים וראיתי את הצבעים.
מדהים.
גם שומע צלילים ומרגיש דברים.
אני מתחיל להפריד והכל מתגבר.
לא האמנתי שזה יכול להיות יותר.
זה כבר מעבר למילים. ורגע לעכל...
יותר ויותר ויותר מדהים.
העצים, השמיים, האנשים.
ואני מסתכל בפנים, בתוכי עמוק עמוק ויש שם שקט.
ובתוך השקט יש נקודה קטנה.
נקודה קטנה שמכילה את הכל.
להבה רוקדת ומשתוללת, מביאה אנרגיה לעלום.
התלהבות בתוכה.
התלהבות בתוכי.

גדילה
זרע.
בתוך מקום חם.
נותנים לו מים. נותנים לו שמש.
הוא שמח. הוא גדל.
משנה צורה. מתקרב למימוש שלו.
אף פעם לא יחזור להיות זרע.
כל רגע מתקדם. כל רגע מתגבר.
כל רגע משתנה להיות אחר.
לומד לנשום. לומד לראות. לומד לדבר.
פתוח לשמוע ולהשתנות.
הקסם ממשיך.
עכשיו יש לי פרח. יש לי מה לתת.
דבש לדבורים, יופי לאנשים וגאווה לעצמי.
יותר הנאה. יותר שמחה. יותר אהבה.

בחירה
זה או זה? זה או זה?
מודעות זה בחירה.
לבחור על מה להסתכל.
לבחור במה להיזכר.
לבחור איך לחיות.
לחיות בשמחה, לחיות בקושי, לעשות טוב, לעשות רע.
קשה לבחור... או קל לבחור.
גם זו בחירה.
תשומת לב, איפה אני שם את התשומת לב שלי.
מה לבחור? לבחור לשאול את עצמי.

שעמום
ריק אבל לא שקט.
לפחות נדמה לי שריק.
הכל חוזר על עצמו.
שום דבר כבר לא מיוחד.
אין לי מה לעשות.
משעמם לי. מה אני אעשה?
לא רוצה שום דבר חוץ ממשהו חדש, משהו מרתק.
אז אני אחפש אבל לא אמצא,
כי אני  מחפש את הדבר הלא נכון.
אני מחפש משהו חדש ומלהיב במקום להיזכר ביופי של העץ, ביופי
הפשטות.
אז לא העשה כלום חוץ מלהשתעמם,
כי זה מה שאני צריך לעבור.
הספיק לי להיות ילד.
הספיק לי להעריך את העולם.
הספיק לי ליהנות מכל דבר.

נבילה
אחרי שגדלתי, מתחיל לכאוב לי.
לכאוב לי הגוף. לכאוב לי הלב.
אני לא זז מספיק אז קשה לי לזוז.
התזוזה כבר לא באה בטבעיות.
אני רוצה להגיד לה, במקום שהיא תגיד לי.
לאט לאט אני מאבד את הגופי.
זה כבר לא מובן מאליו.
גם נהיה לי קשה לדבר.
הכל צרוד. הציפורים, השמיים, הצבעים, העצים.
הכל צרוד ויותר ויותר צרוד.
אני מרגיש שאני מתחיל להעלם או שהכל מתחיל להעלם.
כבר קשה לי לראות.
קשה לי לאכול.
קשה לי לנשום.

אחרון
צעד אחרון. סיימתי ללכת.
צחוק אחרון. אני כבר לא אצחק יותר.
משפט אחרון. לא נשארו לי מילים.
מבט אחרון. אני עיוור.
נשימה אחרונה. נגמר לי האוויר.
מחשבה אחרונה.
הרגשה אחרונה.
סיום. סוף. מוות.