[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








את חייכת עם שמלה לבנה
שם בין קרניים שהותירו קרעים,
שחדרו בפלדה שקופה,
שפזרו את השמלה
כשם שמתפזרים עננים.

את ציפית שהוא יבוא מהר,
שם בין ידיים פרושות שצמאות לכח,
שצורחות אל חושך קודר,
שהחיבוק שלו
יגרום לשאלות לברוח.

אבא, למה נעלמים בזמן שזה שחור,
למה מותירים כנף שבורה בלי להביט לאחור,
בלי להביט בעיניים?





הכאב הגדול ביותר שקיים הוא כאשר אתה מאבד דבר שהיה לך דבר
שהרגיל אותך לקום בבוקר בליטוף, דבר שגרם לך לחזור הביתה שוב
רק בכדי לדעת שזה מצפה לך.  
אבא אתה חי אבל לא מרגישה את הנשימות שלך
אבא אתה כאן אבל אתה תמיד שם.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אחרי רבע שעה של
נסיונות כושלים
לגרום למלצרית
פולניה להבין
שאני רוצה
"אונלי מיט, אנד
צ'יז, נו סלד,
נו סוס" קבלתי
המבורגר עם חסה
ומללפון חמוץ,
כמובן בלי
גבינה. מסתבר
שבפולין חסה
ומלפפון, בניגוד
לשאר הירקות,
אינם נופלים תחת
הקטגוריה "סלט".
לבסוף נאלצתי
לשלוף את החסה
מהלחמנייה,
לנופף בה
ולהכריז "יו סי
דיס? נו גוט!".
רק לאחר מכן
הופיע ניצוץ
ההבנה בעיניה של
המלצרית
העילגת.



מעלילות ביג מק
בפולין.


תרומה לבמה




בבמה מאז 21/11/03 10:48
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
נעמי קוצ'טומור

© 1998-2025 זכויות שמורות לבמה חדשה