מור שר / אל תאמיני יקירתי |
לאיש הכותב לך שירים,
לא אלייך הוא כמה
כי אם אל בבואת
נפשו המשוסעת.
עם דמעות בעיניו
ילכוד את ציפור נפשך,
לא יחמול.
לא ירפה מטרפו
עד אם ייאכל עד תום
ולא יישבע,
רעבו, הן ידעת, אינו יודע גבול.
תני לו את לבך פתייה,
הכניסי אותו אל מיטתך,
הניחי לו לנבור בנשמתך,
לבעול את זיכרונותיך,
החזיקי חזק במילים,
הן מפלטך האחרון.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|