פעם, די מזמן, לדויד ממחלקת המים קראו דודו הקטן והוא הלך כל
יום לגן.
יום אחד כשהתעורר משנת הלילה, אמר לאימא שלו:
"די אימא, היום אני רוצה ללכת ערום בלי בגדים לגן".
צחקה אימא ושאלה אותו:
"מה פתאום?"
ענה לה דודו:
"נמאס לי בבוקר, כל בוקר להתלבש. לגרוב גרביים, ללבוש תחתונים,
גופיה, מכנסיים, חולצה, ואחר כך לנעול נעליים, לפעמים גם מעיל
וגם כובע. זהו די לא רוצה להתלבש"
אימא שוב חייכה ואמרה לו:
"דודו, אבל כולם מתלבשים בבוקר".
ודודו שאל אותה:
"למה אימא, למה צריך להתלבש בבוקר".
ואימא ענתה לו:
"בגלל שקר וגם בגלל שהבגדים שומרים על הגוף שלא יתלכלך"
ודודו שוב שאל:
"אבל עכשיו קייץ ולא קר".
"נכון" ענתה לו אימא "לא קר, אבל כולם רגילים להתלבש וזה לא
נורמלי ללכת ערום".
"למה? " שאל דודו.
"כי כולם יצחקו עליך" השיבה לו אימא.
"מי יצחק עלי?" שאל דודו.
"כל הילדים והילדות שבגן,  וגם האנשים שברחוב ובדרך לגן" ענתה
אימא.
"אני בכל זאת רוצה לנסות וללכת ערום לגן" אמר דודו הקטן.
ואימא ראתה שדודו מתעקש והחליטה לתת לו לנסות, אבל בתנאים
מסוימים.
"באיזה תנאים ?" שאל דודו.
ואימא אמרה לו "בתנאי שאני אלך קרוב אליך עם שמיכה. ובשקית אני
אקח גם בגדים על כל מקרה שתתחרט ותירצה ללבוש אותם."
וכך בבוקר יצא דודו מהבית, לאחר ששטף פנים וידיים, שתה שוקו,
אכל דגנים וצחצח היטב את השיניים. יצא לדרך אל הגן והוא ערום
וללא בגדים בכלל.
בדרך, התחילה להיות מהומה, כולם הצביעו עליו, התקרבו אליו
השכנים, אחר כך אנשים שלא הכיר, וילדים גדולים שהיו בדרך לבית
הספר שליד הגן. והיתה מהומה כל כך גדולה, עד שאפילו הגיעה
ניידת משטרה ובה שני שוטרים שבקשו לברר מה קרה וגם אמבולנס
שהוזעק בגלל ששכנה התקשרה. ודודו הקטן לא הסתכל לאחור, המשיך
ללכת ואף אחד לא עצר אותו, ואימא שלו הולכת קרוב אליו עם
השמיכה והשקית ביד. ואז הם הגיעו סופסוף לגן ויחד איתם כל
האנשים, הנשים, הילדים, הילדות, השוטרים ואנשי האמבולנס.
הגננת יצאה לקראתם ובהתחלה לא הבינה מה קרה. אלא אחרי שאימא של
דודו הסבירה הכל, התפזרה כל התהלוכה.
דודו נכנס ערום לגן וכל הילדים הצביעו עליו והתחילו לצחוק.
דודו התחיל לבכות ואימו התקרבה אליו, עטפה אותו עם השמיכה
וחיבקה אותו שיירגע.
אז הגננת, אספה את כל ילדי הגן, הושיבה אותם ובקשה מהם להקשיב
בשקט לדבריה.
"אני רוצה לספר ולהסביר לכם" אמרה הגננת לילדים "קודם כל שתדעו
שדודו שלנו הוא ילד אמיץ ופיקח וכולנו גאים בו. הוא אמיץ מפני
שהוא החליט לעשות משהוא שהוא מאמין בו. אפילו שכולם אמרו לו
שיצחקו עליו וזה לא רגיל ללכת ערום בלי בגדים לגן, הוא ניסה
והצליח.
חשוב שכל ילד שיש לו מחשבה והוא רוצה לעשות מעשה, קודם ישאל אם
המעשה הוא הגיוני ונכון, ואם הוא יכול שיעשה אותו. אז לפני
שאנחנו צוחקים על מישהוא, קודם בואו ונשאל מה יקרה ואם אנחנו
נהיה במקומו, גם אנחנו לא נרצה שיצחקו עלינו, אפילו שאנחנו
חושבים שהמעשה שלנו הוא הגיוני ונכון."
והגננת סיכמה ואמרה "בגלל שחם היום, ודודו לימד אותנו משהוא
חדש, אז כל מי שרוצה, יכול לצאת לגינה ערום." והגננת יצאה גם
היא אל הגינה ופתחה את הממטרות וכל הילדים הערומים והלבושים
התרוצצו והשתוללו ונרטבו מהמים והכי שמח היה דודו הקטן.