הידקתי לגוף המצומרר מהקור החדש את הסדין המגעיל שהיה מונח
לצדי,
אם הוא לא היה פה,
בחיים הוא לא היה זוכה לשכב עלי ככה.

אולי אפילו הייתי צריכה לשקול את השימוש בו,
ולהפוך לגוש קרח לאטי?

האצבעות שלי מכחילות,
ואני שמה לב שהוא היה חם עוד לפני שנצמד אלי!
הוא מנסה להרתיח אותי.

נו טוב,
לפחות אוכל להפשיר מעט.
כדי להגיע לנקודת רתיחה אני צריכה לעבור קצת יותר מזה...

מי שכב עליך קודם סדין צהוב?
מי הזרים מחום גופו אליך, לפני שהספקתי לראות?

ואני נזכרת שוב, במילים אחרונות.

מה שמצליח לעורר בי זרמי אש בורידים,
רק מקרים כאלה, שבהם אני נזרקת עם הפנים לחול,
לא מוכנה, לא זוכה לזמן בלימה,

והנה,
גרגרים נתקעים בין שיני,
חלקם חודרים לגרוני,
בתוך ערימת חול, השתקע גופי,
לא מצליחה למצמץ עפעפיי,
בריסים, בגבות,
בנשימה,
ושוב בלית ברירה!

הופך לטובעני,
תובעת דרישותי אליו,
אך בולע אותי עם כל תזוזה,

מבקשת הקלה,

רוצה לצאת,

מגששת,

בודקת,

ושוב,

נזכרת..

"היא לא הפסיקה..."
"זה הטריד"

וה"מה יחשבו כולם" הזה
שלא מבקר אצלי,
אבל מסתבר שיש כאלה שכן,

ואז ה- "הגזמת".
לאן אלך מכאן?

חול, תבלע אותי אם אנסה לנוע?

יודעת.
אם אשאר,
אחנק לגמרי.
מתחילה מאצבע,
מחכה לצרף אליה יד.

אורות המחשבה,
מי אתכם יכבה?
שעות נוספות אתם עובדים,
מי האידיוט שמשלם לכם על כל הטרחה הנוספת שאתם משקיעים?
האם אתם בכלל מתוגמלים?

עבודה לריק.
יש אומרים...

שוב אני בצומת דרכים.

הראש באדמה,
גוף ללא תנועה,

פוחדת לנוע,

אולי ללא סיבה?