אותך פגשתי בגיל קצת יותר מאוחר, בערך מתי ש"נגמר" הקטע עם
הבחורה הראשונה... בעצם מעולם לא התחיל כי הבחורה דחתה
אותי...
ראיתי אותך מופיעה ונדלקתי, לא יכולתי להוריד ממך את העיניים,
היה בך משהו מיוחד.
רציתי להתחבר איתך במשך שנה ולא ידעתי איך...
אחרי כמה חודשים הלכתי למסיבת יום הולדת של איזו חברה ושם
ראיתי אותך, יושבת לך על הספה ואני הייתי במעין הלם כזה, חשבתי
לעצמי "וואו אני חייבת להרשים אותה, אני חייבת להתחבר עם הילדה
הזאת, היא מעניינת אותי, יש בה משהו מיוחד..."
היית במגמת תיאטרון, שחקנית מדהימה וכל הכשרון משחק שלי יצא
כשהייתי לידך.
החייתי את המסיבה ואת כל כך צחקת מהשטויות שאני עושה, הייתי
מאושרת.
אחרי יומיים שלמים של להיות איתך, כבר הרגשתי משהו אלייך משהו
חזק, משהו שלא הרגשתי קודם לכן, הרגשתי אהבה.
היו הרבה מקרים שרציתי להגיד לך, כמו בפעם אחת והיחידה שישנתי
אצלך ודיברנו על לסביות וכאלה ואני פשוט רציתי לנשק אותך, כל
כך.
אחרי כמה חודשים ישנת אצלי ובלילה אחרי, ישנתי בצד שלך שישנת
בו על המיטה ונרדמתי רק בגלל שאת שכבת שם לילה קודם לכן.
היו לי הרבה הזדמנויות לדבר, אבל פחדתי מדחייה, לא ידעתי אם את
בקטע של בנות בכלל ולא היה לי עם מי לדבר, פחדתי שתדחי אותי
כמו הבחורה הראשונה ולכן הייתי צריכה להתמודד עם עוד משבר של
דחייה לפני ששמעתי מה תשובתך.
אחרי שנתיים דיברנו באחת ההפסקות שבבצפר, את היית בכתה י"ב
ואני בכתה י"א, דיברנו על כל מיני דברים ואני אמרתי לעצמי
"זהו,היום אני אומרת לה! ומה שיהיה יהיה!"
ככה גררתי את כיוון השיחה לזה שאני דו-מינית ואז חשבתי לעצמי
"טוב אם כבר אז כבר" ואמרתי, אמרתי לך "שמעי, אני אהבתי אותך,
אני רציתי להיות איתך, את לא יודעת עד כמה". כבר ציפיתי
לדחייה, לצחוק, אולי אפילו לסתירה אבל את התבוננת אליי וחייכת
ואמרת בקול מתוק - שגם את...
אמרת שאת אוהבת אותי כבר שנה ומאד רוצה אותי ואני מרוב מבוכה
השפלתי מבט וצחקתי, צחקתי שהייתי כל כך מטומטמת, הפספוס הגדול
של החיים שלי עד עכשיו... אמרת לי שבאותה הפסקה שאמרתי לך את
תכננת להגיד לי, באת במטרה להגיד לי!!! ומתי שישנת אצלי - רצית
להגיד לי ואיך שתכננת להזמין אותי אליך הבייתה ולהגיד לי ואז
לנשק אותי... קנית מצית שהזכירה לך את העין שלי, נפרדת מהחבר
שלך שהיית איתו חודש בטענה שכל הבנים שהיית איתם עד היום היו
"נסיונות" אבל שבעצם גילית שאת לסבית לגמרי ושיש לך בחורה אחת
בראש כבר שנה וזו - אני!!!
לא יכולתי להסתכל לך בעיניים...פשוט לא יכולתי... למה לא אמרת
כלום? למה? למה שתקת ועוד כל כך הרבה זמן?
ענית שאת חשבת שאני לא בקטע של בנות כי ראית שהתאהבתי במישהו
שלא רצה אותי בסוף ושוב נפגעתי, שהייתי חברה של מישהו וכשרצית
להגיד לי בקיץ - באת לבית שלי ופשוט לא אמרת, עשית את עצמך
ישנה על הספה וכששמעת את קולי חייכת וחשבת "איזו חמודה" כי
הסתכלתי עלייך ישנה... ואז שוב "נרדמת" ולי היה טלפון, היה זהו
החבר הנוכחי שלי שאני כל כך אוהבת אבל מתי שבאת להגיד לי את
זה, אמרתי לך בקול נלהב "יהיה לי חבר חדש!"
ואת וויתרת, העדפת לשתוק. שתקת. ועכשיו אמרת. למה? למה חיכית
עם זה? למה?
שלא תבינו לא נכון, אני מאוהבת בחבר שלי, כולי שייכת לו, אבל
אני לעולם לא אשכח - את הפספוס הגדול של חיי... |
