הוא עמד שם והשקיף
על פיסת אדמה זהובה
מוקפת בים כחול
ובחובו גלים בשלל צבעים וגדלים
ממעל השמש זורחת
ולידה פזורים עננים

הוא עמד שם בתוך האי
על גביו אינספור גרגרי חול של חוסר הבנה
מוקפים בים של געגוע
ובחובו גלים של רגשות
מתנפצים על הסלעים האפורים
ממעל השמש ששולחת
קרני אהבה שנשחקה
ולידה פזורים עננים דהויים של אכזבה

בחוף משחקים ילדים קטנים
מתרוצצים אחד סביב השני במעגלים
אחר תשובה הם מחפשים
מעל הים מתעופפים להם שחפים
כשהוא מסיט את המבט - גם הם נעלמים
ובמעין הרמוניה מוזרה
כולם יוצרים ביחד את האי
אי ודאות.

אי שקיים איי שם
בלב האוקינוס, בנפשו של כל אדם.