הנה אנשים, תראו, אתם לבד,אתם תמיד לבד. גם אלה שחושבים שהם
לא, הם בעצם רק אומרים שהם לא. אבל בן אדם תמיד בסוף נישאר
בודד. וגם אם יש לכם המון המון חברים, הורים אוהבים, חבר, בן
זוג לחיים וכל השאר, בעצם , הכל רק מבחוץ. אבל בפנים, אתה לבד
בפני עצמך. וגם אשה עם בעל וילדים ואלפיים חברים, בלילה כשהיא
איתו והיא כאילו "לא לבד" בסוף הלילה הסוער,כשהוא קיבל את מה
שרצה, הוא מסתובב ונירדם. ואת כרגיל נישארת לבד, לגמרי
לבד.....
 אתה יכול לברוח מכל העולם, להסתגר האיזה מקום נידח, שאפילו
אלוהים לא ימצא אותך שם, ואני בספק שאחרי כמה שנים יהיה עוד
מישהו שיזכר בכם לפעמים, אבל גם שם, אתם לא תצליחו לברוח
מעצמכם.
אתם יכולים לנסות למכור לעצמכם סיפורים שאתם מלכת אנגליה או
נשיא ארצות הברית ואז קרוב לוודאי שיסגרו אותכם בתוך איזה בית
חולים למשוגעים, בטענה שאתם חולי נפש. הם, אנשים אחרים בידיוק
כמוכם, החליטו שהנפש שלכם לא בסדר, כאילו הם לא מבינים שאתם רק
מנסים לברוח מעצמכם. להיות משהו אחר, אולי משהו מוצלח יותר,
אולי משהו מצליח יותר. וכל החברים וההורים ואפילו הבן זוג
"האוהב" יסכימו עם ההחלטה. הרי הנפש שלכם חולה ואין כאן מה
לעשות. הם כמובן יצטערו במשך כמה זמן, ואפילו יבואו לבקר
בהתחלה, אבל עם הזמן גם הם ישכחו אותכם, ואתם שוב תשארו לגמרי
לגמרי לבד.
אבל גם אז, גם אם תצליחו לשכנע את עצמכם שאתם לא מה שאתם באמת,
עמוק בתוך הנפש "החולה" שלכם אתם תמיד תהיו מודעים לכך שאתם
עוד סתם בן אדם בודד, שאתם חיים רק בזכות עצמכם ורק בישביל
עצמכם.
או שאולי בעצם, עדיף להיות רק מה שאתה ולא לנסות לשכנע את עצמך
ולא למכור לעצמך סיפורים.
אולי יותר חכם פשוט להבין שאתם סתם עוד בן אדם שחי רק בשביל
לחיות או בעצם, בשביל בסוף למות.